יהי רצון – תוכנית הלב

הרצון החופשי מייצג בתפיסתו של האדם את הרצון לחירות. ואת היכולת לממש את חזונו וחלומו באמצעות הכלים של כוח הרצון. התודעה האנושית היא מוח-לב גלובאלי בתהליך התפתחות וצמיחה, והאדם הוא ילד הרוצה ומבקש לשחק ולהתפתח. ובהכוונת האבולוציה של התודעה, הוא משתוקק ללמוד את דרכי הלב, האלוהות והיקום.

לימוד זה מציג את כוח הרצון במרכז הכוונה לידיעת האל – כי במקרא האל מבקש שנדע אותו. והכלי של הכוונה הוא הרצון. ונהרהר גם ברצון לידיעת עצמנו. הרצון האותנטי של האדם באבולוציה של התרבות, שהוא ילדו של האל, הוא להתפתח ולהשתלב; ליזום את התפתחות הבריאה ולחלום את חזון היצירה, החוכמה והאהבה. לפנינו הרצון שמבקש את החירות ללמוד, ומגלה וממציא דרכים לממש זאת.

הרצון להתפתחות טמון בפנימיות הוויית האדם. הרצון להתפתח שואף להכרת החוקים היקומיים ולחירות: היכולת לרכוש דעת וחוכמה לצורך התנסות והתמצאות בעולם, מאפשרת לחירות לצמוח ולהתפתח. והחירות שואפת לקנות דעת. החירות לקניית דעת התרחבה בזמננו, עידן האינפורמציה, לחוגים רחבים רבים. אך יש חוקים פלנטאריים וסולאריים ביקום ונחוץ להכיר אותם.

אכן, השאיפה לחירות מובילה לחקירה של 'הידיעה העצמית,' שהיא זו המאפשרת את החירות. ביוגה הגבוהה של הידע במזרח הרחוק (ג'נאנה יוגה), 'הידע' שמוביל לתודעת החירות הוא 'ידיעת העצמי' דרך חקירה של 'העצמי'. ואור הידע מתייחס לאותה מהות נצחית, 'העצמי האחד', המהות של התודעה והחירות. אך זהו דבר שנחוץ לחקור היטב.

החירות מתווה כיוון התפתחות שמסמן יכולת לדעת את האל ואת עצמך. מצד אחד נחוצה חירות כדי ללמוד דעת והתפתחות, אך מצד שני לימוד הידיעה העצמית אמור לאפשר את החירות. הפרדוקס של הידע הוא בכך, שמשמעות החירות במערב היא אבולוציונית – החירות היא התפתחות האדם והאל; ואילו במזרח הרחוק המהות האלוהית הבראשיתית היא שלמות שאין בה  שינוי ואינה כפופה לתמורות העתים. אך המשמעויות משלימות: לפי הקבלה נחוץ לתקן את האדם והעולם. במערב מימוש הרצון במובן הקלאסי כרוך בתורת המידות והאתיקה ולפי הקבלה, עניינו בהיערכות לתיקון העולם מפגימתו. בכך מתבטאת תוכניתו של האל להתעלות ותיקון.

העבודה של התיקון קשורה לאתוס של לימודים והלכות אורחות חיים – עם דגש על 'דרך ארץ', ולימודים של "השכל וידוע אותי" – תורה וצדק, חוק ומשפט.

התוכנית האלוהית היא שהאדם יתקן את העולם או את הבריאה ופגימתה. בהנחה שהאלוהות מתפתחת תוך כדי אבולוציה, האדם מסייע בעדו. והאדם אמור לפתח רצון ואינטליגנציה לפעולה בתיאום עם התוכנית האלוהית. מטרת החיים תהיה להתפתח לאור התוכנית האלוהית לאבולוציה מוסרית של האדם, ולאבולוציה של האל. בכך שהאדם מתבונן במעשיו ומחשבותיו ותכונותיו, הוא מטהר את עצמו ואת הטבע על ידי צריפה זו, ומצטרף ומתקרב בכך לאל.

ואילו במזרח הרחוק היוגה של "הידע" מנחה כיצד לבנות את החירות על יסוד אדם שהינו "חופשי מהרצונות'. יש כעין שילוב של המערב והמזרח בסינתזה בקבלה: את 'הרצון לקבל' והתשוקות מכוונים לסיוע לסביבה, להזרמה הלאה של אותה אנרגיה שאנו רוצים לקבל, 'על מנת לתת.' דהיינו מדובר בתהליך התמרה של השעבוד לדחפים, למסלול שבו מתקיים ניתוב כוח החיים לכיוון של שיתופיות והדדיות, או דיאלוג.

מי אני? – Self Knowledge

הצגת השאלה המרכזית "מי אני?" במסלול היוגה של הידיעה העצמית, מובנית על ההנחה שהאדם הוא מראשית הדברים אחד עם העצמי האחד. ואף ישוב לאחדות 'החיים האחד' בדרכי המודעות הנאורה.

איך ידיעת עצמנו יכולה לסייע בהבנת האל? כשאתה עוסק בהבנת העצמי, אתה למעשה נותן כוח לאותו בורא שהביא אותך הלום.

אכן ישנה אמירה כי ידיעת העצמי היא הדבר היחיד שראוי לעיין בו, והדרך לכך היא על ידי ההתבוננות (ז'.מ. מנטל). כי מי שאתה אינו האובייקט שמתבוננים בו, אלא הגלובאליות המתבוננת.

החיפוש המוליך לחקירת המופלא, שמוביל פ.ד. אוספנסקי, תלמידו של גורדייף שלמד אצל הסופים, מגיע להיגד סיכום שסיכם המורה גורדייף באחרית ימיו לגבי מהי השאלה העיקרית בחיי האדם:  מהו רצון האדם? בתור השאלה המכרעת בעיון האנושי.

אך במסורות המונותיאיסטיות, בנצרות, ביהדות ואצל הסופים, הדגישו ההוגים את 'רצון האל' במרכז השקפת העולם של האדם. כאשר הוגה הדעות ג'והן בנט, תלמידו של גורדייף שחקר את האסלאם, קבע בספרו "העד", שרצון האל הוא הסוגיה הניצבת כעיקר ההגות והחקירה.

וכיצד נדע מהו רצון האל? מה הוא מבקש שנלמד? והאם רצונו מתגלה לאנשים שונים בדרכים שונות?

ומהו רצון האל המיוחד אשר הרוח מבקשת לבטא דרך עבודת היחיד ושליחותו הייחודית באבולוציה? החקירה היא מהו רצון הרוח האלוהית דרכי, או מה רצון האדם או היעד, המטרה, היעוד?

לאור מחשבה זו, על האדם להבחין בין רצונו האמיתי והמהותי בעבודתו בעולם, לבין דחפיו ותשוקותיו השונים והמפוזרים; אם יוצאים מנקודת המוצא של האדם בעלייה האבולוציונית מתחתית הסולם למעלה; נבחין בשלושת תחומי הסוגיות שמציג העולם בפני ההולך בדרך: ביטחון כלכלי קיומי, מערכות-יחסים מוארות, לימודים ויצירה. ברם קיימת גם 'הדרך הרביעית' של התפתחות התודעה: הבנת משמעות הרוח המתגלמת ויורדת לעולם מראש הסולם.

לפי קן וילבר, הפילוסוף שהטביע את המונח 'התפתחות אינטגראלית' ("קיצור תולדות הכול", הוצ' כינרת 2006),  5% מאוכלוסיית העולם כבר צועדים בנתיב האבולוציה המתקדמת בתאוצה; שמשמעותה היא קבלת אינטגראליות של כל המסורות השונות,  והכרה בתרומתן של כל התרבויות לחברה.

הדיאלוג – שיח בסוגיה מהו רצונו של האל מהאדם

ביהדות האדם ניצב מול אלוהיו בדיאלוג. כיום קיימת מגמה חדשה לתפיסת ברית הלב עם האל בהתאם לכתוב בירמיהו 31, 31, אודות התחדשות של הברית האלוהית עם האדם, הכתובה על לוחות הלב. הברית הזו היא מחודשת ותכניה פתוחים לפירושים חדשים.

הדיאלוג באהבה עם האל במחשבת ישראל על פי המקרא, מתבסס על השיח שמקיים משה עם האלוהים הן בתפילה ובקשה והן ובשיחות ישירות.

בלוחות הראשונים שנמסרו למשה ששבר אותם למרגלות ההר בראותו את העם רוקד סביב העגל, הברית הייתה בעלת אופי של חירות – ככתוב "חרות על הלוחות" (כי תישא).

לעומת זאת בלוחות השניים שנמסרו למשה, הייתה כפיית הר כגיגית מצד האל. לאמור, האדם או משה בדרך בה הוא הולך, מתכוון להיות דבק באל, אך איננו נמנע מלהתווכח עמו או אף לחלוק עליו. כפי שמשה דיבר עמו 'פנים אל פנים' באופן שמעלה על הדעת שיחה בין אוהבים, הדנים בתקופתנו כיום באופק פתוח הן בסוגות האור והן בסוגות הצל, במערכת היחסים ביניהם.

אהבה

בתרבות היהודית מלמדים לילדים בלילה תפילה של אהבה ב'קריאת שמע' שלפני השינה,  המבקשת כי נקשיב ונוכל לשמוע את האל בליבנו; ולהאזין לברית המתחדשת עמו על לוחות הלב. במרכזה של 'קריאת-שמע' מבקש הרצון האלוהי את אהבת האדם. לאהוב אותו בכל הלב ובמלוא כוחות הנפש והרצון ("בכל מאודך"): המשמעות של רצון האל מבחינה זו, היא שהוא רוצה אהבה, את אהבת האדם. ורצון האל מנוסח בבהירות: 'ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך'.

הדעת – הידיעה של האל

בספר שמות בפרשת שמות עולה ומופיע נושא הדעת – והידיעה. כתוב במקרא בעשרה היגדים שמה שהאל מבקש מאתנו הוא 'לדעת' אותו: "השכל וידוע אותי.. כי בזאת יתהלל המתהלל". ומשה אף הוא אומר "הודעני נא את דרכיך ואדעך למען אמצא חן בעיניך" (שמות ל"ג 12-16).

לכן ניתן להבין מכך שהתכלית והרצון האלוהי מובילים את האדם לידיעת האל, וזהו רצון האל. מדובר בידע ולימודים, לאור השאיפה 'שנדע אותו'. הן הדתות המונותיאיסטיות והן הפילוסופיה האזוטרית של חוכמת קדם, מתארות את הנחת היסוד, שהיקום מגלם מטרה אלוהית של אהבה ודעת, מערך לימודים ותוכנית חינוכית.

התפילה שמשננים לילדים בעולם הנוצרי הוא "ייעשה רצונך בשמיים ובארץ":  (The Lord's Prayer: Thy Will Be Done on Heaven and on Earth ). נשאלת השאלה מהי התוכנית האלוהית המוצגת וכיצד הגוונים השונים של דרכיה וכליה מתגלים. לפי גישת 'הקריאה הגדולה' שמתבססת על בודהיזם טיבטי ופירוש אזוטרי ונשענת על כתבי קודש ממקורות המערב והמזרח  – התוכנית האלוהית מבקשת מהאדם להנחיל ולהביא אור, אהבה ורצון או כוח-חיים, להתמודדות עם ריפויו של העולם. ולכן נחוץ להפעיל את כוח הרצון ולנעול את הדלת בפני השליליות.

התפתחות דרכי הרצון במסורות שונות

בטווח של מפות המודעות במסורות שונות, הרצון האנושי מתבטא על סולם המישורים השונים. אנו נציין עמדת מסורות ודיסציפלינות אחדות בדיון העוסק בכוח הרצון כגורם המפעיל ומניע את האדם להתפתחות, עשייה ויוזמה.

במסורת הקבלה היהודית מוצג 'עץ החיים' של האלוהות, האדם והיקום שבמרכזו עמוד הרצון המשתרע מהצמרת עד לשורשים. במערך של שלושה עמודים, בתרשים העץ מופיע מימין עמוד חסד המייצג את זרימת החסד האלוהי מלמעלה. משמאל נראה עמוד הגבורה או האומץ הנחוץ לאדם המבקש להביא לזרימת חסד מאוזנת בין שמיים וארץ; ובאמצע – 'עמוד הרצון'. בראש העמוד של הרצון מופיע הרצון האלוהי "לתת" – ובתחתית מופיע הרצון של הנבראים "לקבל."

"פירמידת הצרכים" של אברהם מאסלו היא מודל פסיכולוגי שמציג כפירמידה את סולם הצרכים האנושיים שלנו על רמות פיזיות, רגשיות, חברתיות, מנטאליות ורוחניות. המניע האינסטינקטואלי להתנהגות האנושית הוא הצורך בביטחון על הרמה הפיזית והרגשית. והימצאותו של ביטחון קיומי קשור בהתאמה למערכות יחסים ורגשות, תוך הכרה חברתית ביכולות ובהישגים שלנו. בפסיכולוגיה החברתית נידונים גם המניעים להתנהגות האנושית בתחום הצורך בהשגת מעמד והכרה חברתית, כמעוררים רגשות שייכות ותחושת תגמול על הצטיינות.

הפסיכולוג יונג מתאר את מסע החיפוש של האדם המודרני אחר נשמתו. בכתבי גורדייף מתואר הרצון להתפתחות התודעה. וכיצד מושג המגע הנכסף עם הנשמה, העיקרון האוניברסאלי, באמצעות התכוונות מתמדת ועבודה עצמית ממושכת. אין זה מסע מובן מאליו. יש לבחור בכך במודע ולעמול לשם כך. בפסיכולוגיה הטרנס-פרסונאלית מוצג המנוף של היציאה מעבדות לחירות (בריג'יט קשטן) כמניע מאפשר את המעבר, על ידי הכרת הנפש – אל הנשמה.

בספרי החניכה של א. א. ביילי בשיתוף עם המלומד הטיבטי, מתוארת ההכנה על ידי מהלך הטיהור של הגוף הרגשי מכל העצלות המנטאלית, הטפילים הרגשיים ושחרור הקארמה על ידי יצירת מערכות יחסי-אנוש נכונות; כשלב חיוני להתקדמות בפיתוח כוחות הגוף המנטאלי וגישור בין העולמות הפנימיים של הרוח לחיינו בעולם.

בנושא 'כוח הרצון' המהווה מאגר דרוש כדי להירתם לעבודת האור והתחדשות ההארה, מתאר רוברטו אסאג'יולי בספרו "האקט של כוח הרצון", את הרצון ומקומו במערך מבנה האדם, ומודל 'העצמי' ויכולת השליטה בגוף הפיזי, הרגשי והמנטאלי.

פרויד תיאר את המין בתור המניע המרכזי בהתנהגות האנושית. ברמה הפיזית בדרך כלל מזהים את הרצון בתור התשוקה או היצר המיני. האישה או בת-הזוג נחשבה משאת נפשו של הגיבור שמבקש אחר היעד של הכרת הנשמה או האנימה. ברמה הפיזית-רגשית הרצון מופיע בחיינו כדחפים חזקים שמופיעים בתור היצר, או הארוס. אך כיום מכירים בכך כי כוח הארוס נובע מהמקור של החיים האלוהיים, ומניע את השאיפה לזוגיות ולאיחוד ברמות אחדות, או לסיפוק של אותה תשוקה מינית. או את הכמיהה לשיח וגישה מחדש אל גן העדן, בהתקרבות בין שמים וארץ.

עוצמת הצורך בביטחון קיומי על המישור הפיזי ותשתית כלכלית, גובה מחיר רב שנובע מטעמי הנחיצות והכרחיות לתחזק את האישה והילדים, האילוצים להתפרנס ולפרנס משפחה בעמל רב.  עמל סיזיפי זה הוא אשר שימש כדלק בתולדותינו בלהט עמלם של מהפכנים למען מהפכה חברתית, שתעביר חוקי חלוקה צודקת והוגנת של משאבי הפלנטה לידי ההמון הכפוף בעמל פרנסה ומשפחה. במקרים רבים, להיסטוריה של המהפכות התלוותה שפיכות דמים שהעצימה ושיוותה שובל צער וזעם גדולים והגבירה את המחיר שנגבה מהציבור.

בהקשר של התשוקה ללימודים כמניע מרכזי של תהליכי התפתחות חברתית ורוחנית, מצטייר כי על הסולם של 7 רמות הרצון נחוצה הופעת היכולת של השלב האינטגרטיבי להירתם למטרות התפתחות וחינוך האדם. החינוך להמונים כיום כנחלת הכלל, החל את תולדותיו רק במאה וחמישים השנים האחרונות. להקמת תשתית ובסיס יצירתי להתפתחות המודעות, האהבה והחירות האנושית, נחוץ לעבוד בחוכמה. לשלב ולבנות את התשתית והיסודות של הבית האנושי – מבחינה התודעה החברתית, כלכלית, סביבתית, פוליטית, תרבותית ורוחנית.

מניעים עיקריים באישיות האנושית: ביטחון ושליטה – ואהבה ויצירה ברמות הנשמה

סולם האנרגיות לפי ג'והן בנט בספריו כולל כ- 12 סוגי אנרגיה ואנו מכירים באנרגיה מכאנית, כימית, פיזית, רגשית, שכלית, רוחנית ומינית ועוד. האנרגיה הנפשית לפי יונג והאנרגיה המינית לפי פרויד, מתייחסות אל הרצון להתפתחות הנשמה ואל התשוקה הבסיסית, הרגשית והביולוגית לביטחון ולמין. ההשלכה הנובעת מהתשוקה למין מובילה לרצון וצורך לצבור כסף וכוח שליטה, לשם פעולה שתקנה תחושת ביטחון והיתכנות יחסים עם נשים.

אבל הרצון האמיתי לפי הגדרת היוגה הנעלה, אדווייטה ודאנטה, הוא כאמור להיות חופשי מהשעבוד לדחפים של האדם ברמת האינסטינקט. מכנים זאת 'הכנעת החיה שבאדם'. אף שהתרבות בה אנו חיים מאלצת את האדם לעמול בפעילות להבטחת עצם קיומנו בחברה והישרדות בחומר, ולמען ביטחון רגשי, התשוקה היא להיות חופשי מהפחד לגבי ביטחוננו הבסיסי בעולם מאוים; הרצון להיות חופשי ניצב מול החרדות – כלכלית, חברתית ומינית – חירות פנימית מחששות לגבי יכולתנו להשיג זוגיות ראויה ובית, משפחה בריאה בחברה בריאה, המסומנים כמטרה בסיסית.

 כול הדתות והמסורות הרוחניות בעיקרן מציגות את ההנחיה כתכתיב אלוהי לאדם לחולל טרנספורמציה ברצונותיו ולא להיכנע לדאגות, פחד ומאבקי שליטה. ובמעבדת הרגש היכן שהסובסטנסים המיניים הם מאגר כוח ופוטנציאל, לערוך סובלימציה של הצרכים המיניים למטרות יצירה ושירות לחברה. אותן מסורות מצביעות על המניע הנפשי, מחשבתי ופיזי, של היצור האנושי בתור היצר המיני והשאיפה הרוחנית המניעים את האדם; כמאגר אנרגטי חשוב שניהולו הנכון משחרר אנרגיות נפשיות ומיניות, לתרבות של התפתחות מודעת.

כלומר הרצון מוביל את כל המערכת האנושית בהיבט הדחף הגברי להישגים, להשיג סיפוק על מישור האינסטינקט, הדחפים והרגש במובן התשוקה, היצרים, או הארוס. העונג כמניע שולח אותנו לסיפוק  הרצון שמופיע ביחס לאובייקט מסוים המעורר בנו את התשוקה. ולשם כך החברה האנושית תובעת  ליצור את הכלים לבניית מעמד כלכלי ויכולת גישה לטעמים שונים במעגלים הסובבים אותנו.

הרצון במובן הנשי – הן בגבר והן באישה – מכוון ומופנה לסביבתנו בתור אנרגיה של רצון לטפח ולהזין את האחר, לספק הגנה וביטחון למילוי הצרכים של הנתונים להשגחתנו במעגל הקרוב, המשפחתי או השבטי או האוניברסאלי.

בחוויה האנושית על רמות התפתחות שונות ב"סולם שבעת המישורים", התשוקה או הרצון ללימודים מופיעים בשלב המנטאלי הגבוה על אותו סולם. לאחר שמושגת תחושת ביטחון רגשי וקיומי, מתאפשר רצון עמוק להתפתחות רגשית, מנטאלית ורוחנית במובנים נוספים. את הרצון להתפתח בתחום הגברת המודעות, אפשר למקם במרכז העץ, מה שמכונה ספירת "תפארת", ובה סובבים ששת האופנים של 'עולם היצירה', המיוצג על ידי השמש.

ההולוגרמה החדשה

כיום מופיעה בו זמנית במקומות שונים בעולם ההתגלות של 'הולוגרמה חדשה' למחשבת זמננו, פריסת התודעה של הלב. וההסכם החדש בין קצוות בסקאלה של אור וחושך. ההולוגראמה החדשה מציגה את נושא ביטול הקארמה הכבדה והמטען של דפוסי הרגלים מהעבר, סיבות ותוצאות ישנות. וזאת על ידי ההכרה המהדהדת שנבראנו בצלם אלוהים. היקום הוא הלב הפועם של ההוויה.

היקום נתפס באור חדש בתור פריסתה ופתיחתה של הולוגרמה מקופלת: זוהי ליבת המימוש של ביטוי הרעיון האלוהי של המקרא; שהאדם נברא בצלם אלוהים, הלב הקוסמי. ובמחזורי התפתחותו יועדה לו המשימה של 'תיקון עולם במלכות שדי'. ונחוץ להביא את הפוטנציאל ההתפתחותי לידי מימוש. לתודעה מיוחסת משמעות 'ההוויה הנצחית' שמעבר לזמן אשר בתהליך אבולוציה הדרגתית מפתחת את המודעות לעוצמה ולפוטנציאל, יכולת בריאה וכוח השפעה על השדה הסובב; התהליך מתהווה תוך יצירת בהירות והטלת אור על ידי שיתופי-פעולה במערכות יחסים נכונות.

בפרשת בראשית אנו קוראים ומגלים שרצון האל מתגלם בעשר מאמרות בהן ברא את העולם. כבר באמירה הראשונה של האל בפרשת בראשית א', "יהי אור", הוא מגלה את הכול, וכל דבר נגזר מכך. נראה כי רצונו מתבטא באמירה "יהי אור", וחושף תוכנית אלוהית להשכין את אור התודעה בעולם הפיזי.

מימוש התוכנית בכלים של בריאה מתקיים באמצעות המילה המדוברת: "יהי". לפיכך נראה שרצון האל העולה במילה הראשונה שלו, הוא "יהי אור". וזאת ביום הפותח את שבעת ימי הבריאה – 'ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד'.

מאחר והאור מופיע מתוך החשכה כשהארץ הייתה תוהו ובוהו, אנו עדים להתגלות "כאוס, דאוס, קוסמוס". על פני הכאוס והתהום, האור נגלה ומוצג ביום הראשון לבריאה, במעמד של רוח אלוהים המרחפת על פני המים בחשכה לפני בוא האור. וניתן להסיק, שהאור הוא התגלות רצון האל שמופיע מתוך המקור הראשוני בעצמותו: הרוח המרחפת על פני המים, השומרת על אוצרות החוכמה במסתורין של החשכה.

בריאת העולם יש מאין

בחוכמה העתיקה שבאה ממקורות השילוב בין מסורות המזרח הרחוק למערב, שהופיע במערב בסוף המאה ה-19, מתארת התיאוסופיה את האין הגדול, שאין להשיג בו שום השגה, המהות האינסופית – וההופעה של הנגלה או היש מתוך 'האין'.

האלוהות היא ההוויה הגדולה ששרויה 'במנוחה בתוך שלמותה'. אך בשילוב בינה לבין ניגודה שהוא 'אי-הוויה', כלומר ריק או "אין", לפי הפילוסוף הייגל, נוצר היקום הנתון בתהליך של התקדמות לאורך 'הדרך' האבולוציונית. במפות תודעה שונות מצטייר מסע ההתפתחות של התודעה מתוך הכאוס אל סדר עולה ומתגבר. ביהדות מכונה העבודה הזו בתור התהליך של 'התיקון'.

ההוויה נחה בשלמותה, בהבנת המהות האלוהית המיוצגת על ידי יום השבת. אך 'ההתהוות' היא דינאמיקה של תנועה והתפתחות באמצעות העמל של האדם, במשמעות של ששת ימות השבוע. ואילו התודעה של המנוחה של השבת, ללא תנועה, מצריכה עמל והכנות לקראת נוכחות השקט, אלוהות בתוך עצמיותה בתור שבת; וששת ימות החול משולים לדינאמיקה של המודעות המתפתחת או 'התנועה האבולוציונית'. את העצמי האחד אנו חווים במובן השבת, בתור "מי אני". ואת ימות השבוע חווים אולי בתור 'מה אני'. העצמי האחד שהינו כל אשר היה, הווה ויהיה, חווה את הדרך באמצעות התעלות הגוף-נפש או האישיות הארצית, שעוברת בימות החול דרך השלבים ההדרגתיים של צמיחה מתוך החיכוך של מצב האדם.

התוכנית האלוהית

לפי התפיסה האזוטרית המציגה את שלבי הצמיחה של האדם, כל תהליך צמיחה מתחיל מהבנה של תכלית, או תוכנית אלוהית והגדרה של מטרה ויעד שניתן לשאוף אליו. אך יש מסורת ברוח הזן והיוגה של הידע האומרת שאין כלל מרוץ לשום מקום, אל המטרה, אלא כל מה שנחוץ זה להיות במודעות מלאה בכל רגע ורגע של הדרך.

בתפילה אוניברסאלית המכונה "הקריאה הגדולה" מתוארת התוכנית האלוהית. ולפיה אנחנו מבינים כהנחת עבודה, כי בתשתית היקום מצוי רצון האל, שמייעד את האנושות ופלנטה ארץ כי יצמחו להיות לתחנת-אור מאירה ומרכז של אהבה כשדה מגנטי שמקרין אורו לכול רחבי מערכת-השמש. כל זאת, בעזרת כוח הרצון הטוב שמנחה אותנו לשדר אהבה ולהשפיע את שפע הלב האוהב, במרחבי היקום הסובב אותנו.

ביהדות מדובר על כך שההוויה היא האלוהות, המוחלט במובן של אור האינסוף, ואילו הארכיטקט והבנאי של הבריאה בממד הפיזיקאלי, אלו הם שני היבטים של האלוהות, אחד הם.

אכן בסוגיה זו עולה לדיון השאלה כיצד האל בדיבור אחד אומר "יהי אור" ובכך הוא מממש וממחיש את רצונו? ובכן בכדי לקרוא לאור, המילה "יהי" מייצגת את אופן העבודה והבנייה הזאת. בהעלותו את האור אלוהים פונה אל 'רוח אלוהים' בבקשה להסיט קמעא את הפרגוד שמאפיל על הממד הנסתר, זאת בכדי שנוכל לגשת אל האוצרות שרוח האלוהים אוצרת במסתורין שבגנזי אמתחתה.

זהו משפט-המפתח – והמושג שמנסח מה הם הרעיון והתכלית של האבולוציה בהשתלשלות התוכנית האלוהית, מופיע כיום כמושג שמקובל לכנותו "התכנון התבוני" שמאחורי תופעות היקום. בחקר הרעיונות המנחים את האבולוציה, בדיון מחודש הם נבחנים היום במבט ועיון על ההיסטוריה האנושית, ומהו היחס בין הרעיון והשפעתו, לבין המציאות המתגלמת.

אכן רואים שבטבע מתגלה הרצון האלוהי אך לעיתים האל לצורך קיום רצונו מביא לידי ביטוי רצונות שונים נוספים הנלווים לקו התכנון המקורי שלו. זוהי הזדמנות פז לדון בהסבר מאיר עיניים לגבי מהו מבנה האלוהות שטבע הבריאה הוא פועל יוצא שלה.

דהיינו היסוד הראשוני של בניית שמיים וארץ במקרא, מלמד אותנו על מצב הקוטביות בבריאה. אם בראשית ברא אלוהים, שהוא תבנית האב של האדם הקוסמי, את השמיים ואת הארץ, אזי השאיפה לאחד ביניהם – או ליצור הרמוניה להתקרבות מאת השמיים אל הארץ, מתאפשרת על ידי עמל האדם והגברת המודעות לגבי שני אלה, השמים והארץ. לאמור, "יהי אור" במובן המודעות.

הטבע הוא החיבור של עבודה משותפת של הפלוס עם המינוס

מה אנו למדים אודות הקוטביות? זהו משהו מאד בראשיתי, שאז החל הסיפור של הקוטביות. בראשית ברא אלוהים את הקוטביות שמיים וארץ, ים ויבשה, יום ולילה, אדם וחווה, קין והבל. ומהמקום הזה, אי אז החלה התפתחות העלילה של "שלי-שלך" והחלו המריבות, הקנאה וכדומה בין השונים למיניהם, כל סוגי החיכוכים במערכות-יחסים שבין שני האחים ובמשפחה.

פה נעוץ שורש ההסבר לגבי האופי הבסיסי של שני הצדדים האלו המכונים 'הקונפדרציה' ו'האימפריה', הכוחות הפועלים בלב ובמלכות. כאשר ניתן להבין בנקל שהאלוהות הבסיסית הבוראת היא הזוגיות הראשונה שתופסת מקומה כבר בתחילת הבריאה.

כי מה שאנו למדים מהתבוננות בעובדות, מעלה על הדעת את חוקי הטבע ואת חוקי הרצון – הקוטביות 'תודעה וטבע' חלה על השאלה כיצד האמירה "יהי" גורמת להתהוות הבריאה? באמירה "יהי אור", הציווי "יהי" מציין התהוות על ידי התודעה. מבחינה זו המשמעות של אור היא 'תודעה', והמשמעות של "יהי" היא התהוות של האדם, דהיינו האדם כמתקן ויוצר את עצמו ומגבש את החייתי, האנושי והאלוהי לשלמות אחת.

האדם הוא בית לרוח. בנייה פנימית מאפשרת לו לפתוח את ביתו מתוך ההתכוונות לאפשר את נוכחות השכינה ("ובנו לי משכן ושכנתי בתוכם") מצד הרוח, רוח אלוהים.

אם מאחורי מה שמכונה כיום על ידי הוגי דעות "התכנון התבוני", המטרה של הבריאה היא כפי שהאזוטריקה מלמדת, ההתפתחות לעבר התכלית נובעת מאהבה אינסופית ומיוצגת על ידי אפלטון בתור הטוב, היפה והאמיתי. אבל מסבר את האוזן וניתן להבין מהעולם כפי שהוא נראה כי לשם כך על האדם לעמול בתיקון עולם במלכות שדי. למרות התחושה שהרוח מכזיבה, הרווחת אצל אינטלקטואלים והוגי דעות ממצבו הקיומי של האדם; ואמנם מופיעה אצל גורדייף בספרו 'סיפורי בעל-זבוב לנכדו: הכול וכול דבר', אכזבה מהקונספט של התקווה, האמונה והאהבה; זאת, לנוכח תופעות שבעל-זבוב, ישות המגיעה ממערכת רחוקה ביקום, רואה בביקורו בפלנטה, הנצפית מנקודת מבטו כבית-מטבחיים.

אכן, לפי גישתו היקום הוא מנגנון הזנה הדדית שבו מאכילים ואוכלים, ואנו רואים את השירות בתחזוקת היקום והזנת הברואים בתור עבודת האדם. על בסיס הגישה של ה'ארי' הקדוש אמנם מלאכת הבריאה בחומר המימד הפיזיקאלי הייתה כרוכה בצורך לטהר ולנקות את החומר מפסולת. ולפיכך הידע של 'הגנוסיס' מלמד כי האדם נועד למלא את צורכי עבודת הטיהור של החומר. ועל ידי כך שהוא עוסק בניקוי ובטיהור של הגופים הפיזי, הרגשי והמנטאלי שלו, הוא מכשיר עצמו לכניסת הרוח האלוהית ושכינתה.

מצד אחד הוא בונה את עצמו בתור בית לרוח, ומפנה את החסימות לקראת כניסת אור, אהבה ועוצמה שיאירו את העולם. אבל כשהוא, אדם, עסוק בעבודה בסוגיית ניקוי הנגטיביות מהרגש ומהשכל ופתרון סוגיות כגון התמודדות עם שאלת זיהום כה"א, האבולוציה מאלצת אותו למצוא דרכים יצירתיות לעיבוד החומרים וזאת הוא מחפש ומוצא באמצעות אמנות, המצאות וחידושים. דילמות שונות דורשות תושייה מצידו.

האבולוציה ממריצה את כוחות המחשבה האנושית, ורותמת אותם להנחת התבונה שזרימת האהבה, החירות והמודעות או האושר, הם תכלית רצון האל עבור ברואיו;

אולם ברור ונהיר אפוא שלצד כוונה אלוהית של רצון טוב ואהבה, יש גם חיכוך וקושי רב, הדורשים תחזוקת מערכות בעמלו של האדם ואת הכרח הטיהור של הגוף הרגשי והמנטאלי, שלא לדבר על הפיזי. למען יהווה משכן לרוח והאל יתאווה לשכון בו. אלו הם לימודי האדם ולימודי האדמה. לימודי הטבע חשובים כי זה משלים את מסעות הרוח השואפת להתגלם ולברוא דרך המודעות השוכנת במורכבות שבטבע.

לימודי השמים ולימודי דרך ארץ

התרבות כיום מטילה אור על 3 שלבים בצמיחת רוח האדם השוכנת בפיזיולוגיה ובביולוגיה, אל היעד של החירות וחופש הרצון: השלב הראשון מתאר את הביטוי היצרי של האדם, "אני רוצה" משמע אני זוכה בעונג. השלב השני הוא הלימודים של 'דרך ארץ' ולימודי החוכמה והתורה. השלב השלישי הכרוך בלימודי דרך ארץ כדי לקנות חוכמה, עובר דרך לקיחת אחריות על המחויבויות, וזה כרוך בהבנת הגבולות שטמונים בחירות. בריאה בחומר מתקיימת בעזרת כלים של הבנת הגבולות שמשמרים אותה.

לכן 'לימודי השמיים' מעוגנים ביכולת ליצור תשתית של 'דרך ארץ' בכדי לעמוד איתן בטלטלת האנרגיה השמימית העוצמתית, באמצעות תקנת המידות והמוסר. זאת על מנת שהתרבות תתעלה מעל המצב של "אדם לאדם זאב". כל אלה מאפשרים את 'ידיעת העיתים' ועמידה בכללי קבלת האור: זמן לכל דבר ו"עת לכול חפץ מתחת לשמש".

האדם על פי סממנים אלו של שפע הזורם בין 'שמיים וארץ', בהתאם לעבודת האדם, כפי שניתן להבין מיסוד הקבלה: כששואלים כיצד לקבל את האור? על ידי הכנת המקדש הפנימי לקבלו. ואז החל מסלול התפתחות אבולוציוני, עם הופעת המודעות לכך שיש צורך בפיתוח וטיפוח השאיפה להתעלות. התעלות שמגיעה לפי תפיסת ההגות על ידי חסד עליון מצד אחד, אך מתוך מתן תמורה והפנמה על ידי שירות אינטליגנטי והודיה, לצורך היציאה לחירות כפועל יוצא מעמלנו.

כי אין אנו רוצים להישאר תקועים ב'לימודי הארץ' בלבד, למרות שהאל אומר "כי לי כל הארץ", אלא להתפשט אל הבנות לימודי השמיים. בכדי שנוכל להבין מי הם אלו שבראו אותנו.

הוא והיא – אלוהים ורוח אלוהים, השכינה שלו. היא – המוזה שלו, ההשראה. היא  החוכמה. ולה היבט כפול – האימא הגדולה מחד, החוכמה מאידך.

ואומר שלמה בספר משלי: 'תחילת חוכמה – יראת יהוה'. גם נכון הדבר כי היראה מתוארת בתור 'יראת שמיים'. אולם גם נאמר בספר משלי ח': 'אני-חוכמה שכנתי…'  ועל החוכמה נאמר: '…יהוה קנני ראשית דרכו, קדם מפעליו מאז'.

ואם לקנות חוכמה חפצת, איך וכיצד ניתן לחזר אחר החוכמה, איך נלמד לקבל את מה שיש לה להציע? על ידי הסתכלות והגות, על מנת להגיע לשהות של הרהור. על ידי עצירה ושהות בדממה, זוהי הדרך לכוון את פנסך.

האמירה "יהי אור" פירושה: אור הוא ראייה או – להסיט את הפרגוד, ולהביא את המסתורין לידי גילוי, הנתפס באור המודעות. ומה פירוש "ויהי?" מדובר ביכולת התגלמות של האור בתוך חומר – או חשיפה נוספת של הרוח במובן הידע של החוכמה. זה מה שמאפשר ראייה ותפיסה, גילוי האור והמגע עמו – זאת כדי להפיק משמעויות ולהתקדם באבולוציה – כהתקרבות אל המקור.

רצון האל מתבהר דרך העיון בדבריו 'ובנו לי משכן ושכנתי בתוכם'… זוהי אמירה המעידה על רצונו בבית, או כפי שביטאו זאת המדרשים, "הוא איווה לו דירה בתחתונים". זהו בית במישור הפיזיקאלי ובלב האדם. זוהי התייחסות להיותו שוכן בעולם. והברית בין אל-אדם כתובה על לוחות הלב (ירמיהו 31).

רצון האל הוא אפוא לבנות בית מואר ובו לשכון במלכות האדמה, בפלנטה היפה במערכת השמש.

תיקון עולם במלכות שדי

מה פירוש המושג מלכות שדי במקרא? אל האבות נגלה האל בשמו 'אל שדי, ואילו מול משה נגלה בשמו המפורש. במודעות האדם שהתקיימה בתקופת האבות, ההתגלות האלוהית לאדם בעת הקדומה נוגעת בדרכי כלי-העבודה שלו, הממד החומרי. כל הדברים שהאדם ידע ליצור בשלב ההתפתחות בזמן ההוא היו בתחומי הפריון והמלכות. ראה להלן, משמעות המושג 'מלכות שדי' מועלית בקבלה במובן השם האלוהי 'שדי' כמייצג פריון ומלכות, כלומר צאצאים ושלטון.

זה נקרא לעבוד עם הפלוס והמינוס בנושאי המישור של האינסטינקטים והחומר, מין וממון. כי רק אז אתה עם פלוס ומינוס אתה בונה ויוצר חשמל. הידע כיצד להפוך את החיכוך לכלי עבודה, מושג כשאתה מזדהה בתור "מי", מי שמאחורי המוח והתודעה המפעילים את הכלים מעבר לפיזי. הרי ברור ש'שדי' זה הבסיס להבנות שבכתיבת התורה. לאבותינו, כך נאמר, הייתה התגלות האל בשמו 'שדי'. אך מתקופת משה ואילך, משה מדבר עם אלוהים האומר לו כך:

'וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני י.ה.ו.ה.

וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי

ושמי י.ה.ו.ה לא נודעתי להם.' (וארא ב-ג, שמות)

לפי הקבלה העולם נולד כחומר ליצירה ולמחשבה, וצריך לתקן אותו. האינסטנציה של 'שדי' כרוכה בתיקון העולם הנברא שמובנה בו הצורך בתיקון, והוא זקוק לתיקון במערכות-היחסים, לפי אמות-מידה וקודים מוסריים. הדבר נעשה באמצעות עבודת-הבירורים, לשם התפתחותו, המקדמת את התפתחות הבורא. עם התיקון שהאדם עורך ומחולל בו, גם האל גדל וצומח. אכן בסרט אודות יציאת מצרים שיצא לאקרנים מופיע האלוהים בדמותו של ילד. זוהי תפיסה אבולוציונית של האלוהות, שהאדם עוזר לאל להשתלם ולהגיע לתכלית שלמענה נועד 'בית-הגידול'.

האלוהות הביאה את שני הכוחות, של הטבע ושל הרוח, והאלוהים מבקש מהרוח האלוהית לשכון בבית שנברא בממד החומרי. למעשה מה שהוא מביע זו המשאלה שלו, דהיינו: אם תעלו את האור בבית והרוח תשכון שם, אני משתתף ונוכח. אם תהיו קרובים לרוח אלוהים, "ובנו לי משכן, ושכנתי בתוכם".

 השכינה מוגדרת ביהדות בתור הנוכחות האלוהית בעולם. והיה אם האדם בונה את הבית, וקושר יחסים טובים עם אותה רוח נוכחת באותו בית מואר, הרי זו השכינה השוכנת בבית. והיה אם תשחקו יפה, הרוח האלוהית שתבוא תשחק אתנו בבית הלב המואר; "ובנו לי משכן ושכנתי בתוכם".

אני מציע להבין שהיקום כהולוגרמה משקף את האור משכבר, ומשה כבר לפני 3500 שנה הבין שהאלוהות היא לא רק אל שדי – פריון ושלטון; ההולוגרמה של אל שדי עוברת לפאזה של יכולת לעבוד עם הכלים ולהפעיל אותם, ולא להיות כלים על לוח-המשחק השרירותי; לפי דוגמת יעקב שאימו לימדה אותו את הכוח והשליטה באמצעות לקיחת הבכורה. או אברהם שנתן לפרעה את אשתו שרה מפחד שלא יהרגו אותו. תם ונשלם זמנן של הרמאויות שמאפיינות את הרצון לשלטון. אנו עוברים לשלב של אמת קוסמית.

נגמר השלב בו נסחפים תחת השפעת הפלוס והמינוס המטלטלים את האדם כעלה  ברוח, במידה שהעמל נושא אור והארה. לכן יש ערך גדול בהפנמת ההבנה של קונספט העידן החדש. אתה מבין שהדואליות היא כלי עבודה, והפנמת שאינך המכשיר ביד היוצר אלא הינך האינטליגנציה שמאחורי הפעילות של הפלוס והמינוס.  ואם התברכת ביכולת זו, מכאן ועד לשלום עולמי הדרך קצרה מאד. אולי שנים אחדות. נדרש מהאדם להבין שהוא מסרב להיות מכשיר במריבות וסכסוכים, והוא מבקש דרך לשלום ולהשלים עם המציאות.

בשיח עם האל

בשיחותיו עם האל, משה מודע ליכולתו הגדולה של האל, ומוכן לקבלו בתור המורה של עם ישראל. ומה לדעתו של משה קורה עם אלוהים? אלוהים עובד בכלים של שני הקטבים. הוא בחר בקוטביות החשמל כדינאמיקה של מערכת התפתחות ביקום, המאפשרת התפתחות תוך עבודה מודעת עם שני הקטבים. מכיוון שהאדם נברא בצלם האלוהים, בדרך האבולוציה שנסללת בתוך הקוטביות; רוח אלוהים היא החלקיק האלוהי שמחפשים המדענים, המאפשר שדה של מאסה. היא האין שממנו נברא היש. אנו רוכשים תכונות יותר ויותר מתקדמות תוך התפתחותנו. זאת תוך שימוש בשני הקטבים ככלי לגדילה וצמיחה.

זאת לאחר שבנעוריו משה למד בבית פרעה את לימודי הרמות הגבוהות ביותר של אלוהים מיסטיים באותה תקופה במצרים. יש אינסטנציות שונות באלוהות, וכידוע אותן ציוויליזציות יקומיות שמופיעות בציורי הקיר של האלים המצריים, באו ממערכת השמש של כוכב סיריוס.

ידיעת עצמנו וידיעת האל – כרוכים בלימוד מבנה היקום

את מבנה היקום ומערכות הכוכבים בו אנו לומדים, כדי לעזור לנו להכיר את מבנה עצמנו. האדם המפותח פועל על ידי כך שהוא מקרין אור, אהבה ורצון. זהו המשולש הקוסמי בן שלושת ההיבטים של האלוהות. המשולש הרוחני של כוח הרצון, אהבהחוכמה ואורפעולה אינטליגנטית, משפיע ומתבטא בשלישיית המזלות הפותחת את השנה החדשה, בעונת האביב.

כשאנו מתבוננים בעצמנו, אנו עושים זאת על סמך הכרת החוקים. ידיעת עצמנו משתקפת בדחף היצירתי להתגלם ולברוא, שהוא הדחף היצירתי של הבורא ביחס ליקום.

מאחר שהוא המהות העליונה הבראשיתית, הריק וגם האין, הוא בו זמנית מתפקד בתקן של המוחלט והאינסוף, ולעומת זאת גם בתקן של מתכנן וארכיטקט לתכנון הבריאה; כאשר הוא נעזר לשם כך באינסטנציה של הבנאים, בנאי הממד הפיזיקאלי ושלוחותיו בממדי האור. התפקיד של האדם הוא לדעת את אלוהים. וידיעה עצמית תאפשר לו לקשור ולשמר את החיבור בין הגוף הפיזי והגוף האנרגטי – גוף-האור שלו.

אכן, האלוהי נוכח גם בבריאה וגם מחוצה לה. לשם בריאה היה עליו לצמצם את עצמו, ולשם כך יש להתחשב באותו 'חוק החיסכון' החל על החומר. בכך הוא הקריב משהו מעצמו וכך הוא השוכן בבריאה וגם מחוץ לבריאה, העניק מעצמו. כשהוא השקיע מחלבו לצורך פינוי מקום במרחב עבור הנבראים; בכך, פה טמון עיקרון 'הפרפטום מובילה' ביקום כמנגנון הזנה הדדית המזינה ומקיימת את כל הברואים.

בעשייה זו אנו מגיעים לחוק הראשון של 'כוח הרצון' – שבשימוש בו מופעל התהליך באמצעותו נבנים ונוצרים דברים. כשהתקיימותם מתוחזקת בזכות 'הכוח המשמר,' כוח המשיכה; לאור מטרת הבריאה, התגלות האור והאהבה בעולם, וניצחון על כוחות הרוע.

זאת אנו למדים מ"הקריאה הגדולה" המייצגת בכתבי הפילוסופיה האזוטרית של המלומד הטיבטי וביילי, ומשלבים את משנתם של בודהא (חוכמה) ועיקרון האהבה ללא תנאי (כרייסט). בה נאמר:

מהמרכז בו ידוע רצון האל

תדריך המטרה רצונותיהם הקטנים של בני אדם

המטרה אשר מורי הרוח יודעים ומשרתים.

ומהי המטרה?

מהמרכז המכונה המין האנושי

תוגשם תוכנית האהבה והאור

ותנעל הדלת בפני השליליות.

כל המסדרים ובתי-הספר הרוחניים דנים בשאלות אלו: ידיעת עצמנו וידיעת האל, ההכרה שהמציאות היא השתקפויות של הנושא עתיק היומין שהאדם נברא "בצלם אלוהים". ואכן העיון מתמקד ברמת המאקרו וברמת המיקרו. התפיסה היא שהכרת הקוטביות מאפשרת להכיר באחדות. אם אתה מתחיל להתבונן בקוטביות של האינטליגנציה – והבחירה החופשית, נראה כי האל האינטליגנטי הוא לא בקונפליקט, אבל מנהל אותו ככלי להתפתחות האדם.

כולנו אחד, והמדע כיום מגיע להבנות אלו דרך הכימיה והביולוגיה, כי החיים הם אחד. המולקולות הן אחד בכול. וכשאתה באחדות, אתה מסוגל לשרת את האינטליגנציה בצורה נכונה, לפי התפתחותך והכלים שלך.

לברך – בעזרת הרצון

עלינו לברך בכל רגע את מה שמופיע, ולתת כוח ואנרגיה לדברי הברכה הנאמרים. אין מדובר בהפעלת כוח, אלא יש לקחת בחשבון מי עומד מולך. ולתת אנרגיה לדברים הנאמרים, השולטים באותו הזמן, בעזרת רצון האדם.

יש להבין שאותה הברכה לכול הקיים, יכולה להתרחש ולהתקיים בכל רגע; ולזכור שהדבר תלוי בקיום שלנו. לאנרגיה שמופיעה כיום יש עוצמה וכוח, כי היא מגיעה מצד רוח אלוהים. זהו הזמן החדש שהחליף את האנרגיה של הכוח, שהכרנו עד כה. האדם נהג עד כה להפעיל כוח להשגת דברים. אך היום הכול מתהווה באופן עדין יותר, אולם אמיתי יותר.

כיום הדברים מופיעים באמת הקוסמית שלהם, ובשפתה של רוח אלוהים נדבר בעדינות. כעת אי אפשר להתווכח עם אלוהים – או שאתה מקיים איכות של האמת, או שלא.

אולם בכל מה שמופיע אנו צריכים את הרצון, כי אנו הרצון. ויש לקחת בחשבון כי אנו מובלים על ידי הרצון. אין כבר אפשרות לעבוד 'אולי' או 'כאילו', כי השינוי פה, להיות בנוכחות הגדולה של רוח אלוהים.