תפיסה מערכתית

ההתנסות של האדם לפי סן ז'רמן אינה שליחות או מבחן – אלא התנסות של המאסטר, המקושר במערכת הסולארית ומאפשר לעצמי האנושי הפלנטארי שדרכו הוא מתבטא, להיפתח ולהתנסות.

עיקרון החיים הוא זרע המייצג קונספט ואמור לפרוס את שורשיו, עליו וענפיו ולהניב פירות.

הדרך חולפת לפני עינינו בשלבים, מחזורים ופאזות של תהליך האינדיבידואציה האנושית, מהעת בה קונספט של הזרע הושכן במין האנושי והפרה את האדם החייתי, בעל-חיים פלנטארי, לגדל את זרע הנפש השכלית ונפש התודעה שהושכנו בחיי האדמה והאדם שעליה.

דרכו של היחיד זוהי דרך של טרנספורמציות, לעידון נפש התחושה הבסיסית שנבטה בפאתי החיים דרך גוף החיים הביולוגי, משהופרתה הישות הביולוגית על ידי חיי היקום האינטליגנטיים.

קראו לכך טכנולוגיה חוצנית שהציגה את עצמה בכך שהשביחה את הביולוגיה והכימיה הפלנטארית, ליצירת מופת של ציוויליזציה שבנתה בית גידול לחיים; כדי שישויות אנושיות יבשילו לחיי התודעה המערכתית הסולארית.

המוטיב בתוכנית היה השכנת הניצוץ האלוהי כעצמי האנושי, וטיפוחו לידי בגרות על פלנטה ארץ בה מתקיימים חיים וצומחת התודעה למשכן האהבה והחוכמה. הוא משקף את המערכת ומשתקף בה. עם הפנים למרחב וליקום, התודעה.

האורחים שירדו מהיקום לגופים פלנטאריים, התנדבו לשמר את האמונה והקשר דרך התקווה ועל ידי הודיה, למרות שהתלאות בכדור הארץ ייצרו סיבות ותוצאות שמחייבות תהליכי תיקון חוזרים ונשנים, לטיהור מתמשך.

הממד שהבנאים הכינו על פי הסובסטנסים של החומר המותמר ומתעדן, מתנקה כך מסיגי הפסולת שמאפיינים חומרים ארציים בדחיסות גבוהה. אף כי במהלך הזמנים יתכן כי הנשמה תייצר סיבות נוספות לצורך בתיקון נוסף. מכך נחוץ להימנע ולשם כך התפיסה הרוחנית מתבססת על שילוש רעיון יסוד של זכירת 'העצמי', אי-הזדהות ו'לחוש את עצמך'.

הדינאמיקה של הקוטביות מאפשרת להבין כיצד ראייה של מהותנו כעצמאית ושלמה, משלימה את התפיסה של נתינה מעצמך לאורך כל הדרך.

רמות ומישורים נמוכים יותר, הרצון לקבל לעצמי בלבד המוכר בתור 'כוח המינוס' בקבלה, מותמרים לסובסטנסים מעודנים יותר על ידי תובנות במישור המנטאלי, שמצביעות אל פתיחות למודעות הלב. זאת כרצון לאהוב, שמנטרל את הצורך להתגונן ללא הרף על ידי היסגרות, מול ההתנסות במלחמת הקיום.

טבעו האלוהי של האדם הוחדר לטבעו החייתי של האדם הפלנטארי ("וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה", בראשית ב: ז); ונוצרת המרה של הנמוך על ידי הגבוה, אל הקו האמצעי – של טבעו האנושי. האדם המאחד את שניהם.

טבעו האלוהי של האדם הושכן בתוך טבעו האנושי, אשר דר ושוכן בתוך הטבע הביולוגי של חיים בממד הפיזיקאלי.

 בגין הניצוץ האלוהי והנשמה שהשתכנו בחיים הפלנטאריים הביולוגיים, בתוך טבעו האנושי של האדם, הפכו החיים הביולוגיים לבעלי תודעה עצמאית.

הקוטביות וברכותיה

וכך נולד בבריאה האנושית הקונפליקט בין הטבע האלוהי המאחד – השוכן בטבע החומרי שלנו, שהוא ביתנו; והופיע בתור הצורך לאינטגרציה בקונפליקט בין הערכה עצמית נמוכה, לבין המשמעות האלוהית של מי אני, מי אנחנו. הקונפליקט היה מובנה בתור דינאמיקה וכלי העבודה בתוכנית הבריאה; על ידי הירידה מגן העדן אל הקיום הנפרד בממד הבשר.

 בין המגמה להתחבר וליצור חיבורים מתוך כוח המשיכה, והחזרה ל"אנחנו" ביחד, על ידי אהבה ונאמנות – לבין כוח הדחייה וההתנגדות, המתבטא כהתמרדות מתוך צורך לפרוץ החוצה ולהיפרד מהרחם האנושי. כדי לצאת לעולם ולהיות עצמאי, הכוח של מאדים הוביל לאינדיבידואליות. והכוח של וונוס משיב את מערכות היחסים המקרבות, לקדמת הבמה.

וכאן אנו כיום, במחשבת העולם מאחדים את שתי ההשקפות, זו של השמש וזו של הירח: אלו הם המגמה הירחית של הנטייה התחושתית והצורך לשייכות, ביטחון והגנה – ברמה הבסיסית של שבט ומשפחה; לעומת המגמה השמשית לבניית זהות עצמאית ואינדיבידואלית. על ידי התמרדות ופרידה ממודעות של ההמון ברמה של רגשיות על בסיס הישרדות, לצורך אינדיבידואציה של התבגרות ולקיחת אחריות; כיום הקהילה הרוחנית נמצאת בתהליכי מציאת הכיוון הרוחני ובחינה של השבט הרוחני, המשפחה ברוח – משפחת האדם או הקהילה המודעת על כדור-הארץ.

תפיסה מערכתית

מכאן צמחה דינאמיקה שבה האחדות הבוראת, על ידי אינסטנציות הבוראים ברוח, שיתפו פעולה עם מערכות הבוראים בחומר, לבנות את ביתה של משפחת הרוח.

מה שמכונה בקבלה – עיקרון האורות והכלים שבהם נמזגים האורות. האדם הנברא בצלם אלוהים נוסד על פי אותו הצלם והדמות כביטוי של מגוון שכלים שונים על עץ החיים, אילן עשרת הספירות.

את צלם 'עץ הספירות' האלוהי יש לשמר לטפח, לעבד ולתחזק בגן-העדן הייחודי על פלנטה ארץ, הידועה בתור פלנטה יפהיפיה מאכלסת חיים ומיוחדת במינה, אך גם בתור פינה נידחת במערכת הגלקטית. במערכת השמש, הסובבת סביב השמש המרכזית – אלציון בקונסטלציה של הפליאדות, שמערכת השמש שלנו מקפת וחגה סביבה.

כאשר במסורת האזוטרית אנו קוראים על אודות שבע מערכות שמש, שמערכת השמש שלנו היא אחת מביניהן, שמרכיבות את השכונה הקוסמית שלנו. וכמו כן מופיע במסורת זו האזכור הברור לכך שעניינה של מערכת-השמש שלנו (או העניין הגלקטי) הוא בגישור מערכות יחסים הקשורות אל הדואליות, אל שני ההפכים, ובאיזון יחסים אלו.

הקונפליקט הוא בין "הערכה עצמית נמוכה" לבין משמעות אלוהית של מי שאנחנו. הווייתנו הקשורה לטבע הבסיסי שאינו חופשי מחוקי האדמה, כחלק מההיבט של החיים הביולוגיים, אך גם מבקש לשאת עיניים ממעל ולהמריא.