לימודי האחדות 1
השאלה "מי אני?" והשאלה "מי אנחנו?" אלו הם מהביטויים של הציר של הזוג הראשון של הארכיטיפים הקוטביים – של מזל טלה ומזל מאזניים. מזל טלה מופיע ראשון על המפה כטבע היסוד של תחילת דרכו של אינדיבידואל. וה'אני' שהוא 'אנחנו' במזל מאזניים.
וונוס הממונה על מזל מאזניים ומערכות-היחסים, היא האני החלופי, האלטר-אגו של פלנטה ארץ. היא מנחה ומייצגת את העלייה לממד הנשמה או את ההרמוניה. כוכב-הלכת וונוס מסמלת את התפתחות עיקרון האחווה ביקום. המפה הכוכבית הנוכחית מדגישה את כוח הרצון והיציבות בתור הנושא המרכזי, מפני שמדובר בצלב היציב של גלגל המזלות. ובמפגש כעת בין השמש לבין וונוס.
בירח המלא במזל עקרב, מכיוון שהירח ממול השמש ובמזל שור, יש פעולה מייצבת ומקורקעת וחיזוק מאזן. – אף על פי שאורנוס צמוד לירח ולכה"א בשור, זה מוביל ומנתב את הביטוי הרגשי לחדשנות דרך אמנות ויצירה.
מדובר בצלב היציב שהוא עיקרון אהבה ואיכות נשיית המבקשת להכיל ולשמר ולקיים את עיקרון הקיימות, יש השפעה ברורה לאיכות הנשית הממתנת: פני שור (וונוס שליטתו). פני אריה, פני נשר (עקרב) ופני אדם (דלי).
מדובר בחניכה פלנטארית ברמה של האדם, שתייצג הישג של שיקול דעת וחמלה, התחשבות, איפוק. זה מתבטא בפעולה לקיום אחדות על כול הרמות, בקבוצות רבות ותוך פנייה בו זמנית אל האור.
כאשר השאלה 'מי אני?' נשאלת בגוף ראשון. אבל הניסוח 'אנחנו' והשאלה 'מי אנחנו'? מופיעים בלשון רבים – ושאלה זו נעשית ברורה יותר ויותר במסגרת הדיאלוג 'אני-אתה.' שיח שיכול להתנהל בלשון של תגובה מכאנית מהמותן, או במערכת-יחסים של דיבור 'פנים אל פנים'.
במישור המנטאלי מזל מאזניים ומזל דלי, מיסוד האוויר, מייצגים תהליכים חברתיים. אשר בהם לוקחים חלק אנחנו כאינדיבידואלים – או 'אנחנו' כרקמת החיים על הפלנטה, שהיא בית-ספר ואוניברסיטה ללימודי האחדות.
דרכי התהוות האחווה באנושות מופיעים תחילה מתוך לימודי האחדות. דרך היחסים אני-אתה, מזל תאומים ושליטו מרקורי, המשלימים את שלישיית מזלות האוויר, מייצגים את השיח אני-אתה או זכר-נקבה.
המשפחה היא תחילתו של שיח.
והתא המשפחתי עם הילד שנולד בין השניים, זהו התא הראשון של לימודי האחדות.
הילד הוא פרי האבולוציה של הזוגיות, היחסים הזוגיים בין השניים.
הוא הינו האדם ההולך, הוא מי שהולך בדרך האבולוציונית של ההתפתחות המודעת.
שדה של אהבה
הבה ונשווה נא מול עינינו שדה של אהבה וחיבוק, בבחינת 'שיוויתי ה' לנגדי תמיד'; אור מהלב סובב בכול. ואור הפנימיות הזה, אור הלב מתפשט וממלא את כל השדה והסובבים. אנחנו שלמים, בהארה והבנות.
המרחב הוא האם הגדולה. הגיאומטריה של המרחב נתונה ואנו בונים.
בהודיה והערכה לאבינו, עטופים במעטפות אהבת הנשמה ועוטפים בה את הגן ויופיו.
מתמלאים מן הלב.
אמנות הנוכחות
אל הנוכחות מתעוררים בבוקר, לתוך תפיסת העולם.
אל הנוכחות משתחררים, משחררים בערב לפני השינה את כוסו המלאה של היום, של אותו היום.
ההליכה
החוויה של הליכה, היא החוויה של האדם ההולך. האבולוציה היא הליכה ממושכת. משולה אל התנועה הדינאמית של החיים במקצבי הנשימה: הפנמה והחצנה. הנשימה השנתית היא קבלה של אור והתמלאות באביב, בניית מתח יצירתי ושחרורו הנושא פרי בסתיו.
אבל החוויה של הקצוות פנימה-חוצה היא למעשה מסלול משולש, שאיפה-נשיפה-ומרווח. כאשר בכול מחזור שאיפה כזה עם תחנות של שהות ונתינה, מתהווה ספיראלה עולה. ומתאפשרת לידה מחדש בין השניים: – הנוכחות – וההבנה:) – אל התנסות ספיראלית של עליית תובנה מוארת, בסדרה של מסעות טיפוס עם עלייה בהר. וירידה בשלווה מראש ההר. אל המישור ופני השטח, ואף אל מתחת לגובה פני הים. זאת במסגרת ההליכה, שהיא התהליך האבולוציוני.
זהות, תודעה, חיים
תהליך האינדיבידואציה של המין האנושי לפי מסורות אזוטריות הוא ממושך מאד, ויש אומרים שהוא מכסה תקופות נרחבות ותרבויות עתיקות. אולם האדם הממצה את היותו נפרד – על פי דרכי ההשוואה וההבדלים של המיינד, יכול להגיע למסקנה שההפרדה בתוכנית האבולוציה לריבוי של יחידים נועדה ללימודים אלו בבית-הספר ללימודי האחדות של הפלנטה כה"א.
בתהליך האינדיבידואציה הממושך הבשיל האינדיבידואל. בשלב התפתחות התחלתי של האדם, התקיימו פאזות ומסורות, 12 השבטים או המשפחה, האבות והאימהות. ולאחר שהאדם לומד את יחסי הלימוד המשפחתי הוא מגיע דרכם להכרה של נחיצות האחדות. ומשמעות האיחוד בין השבטים היא גורפת. דרך הצורך בביטחון ושייכות, מופיע אור הדעת והחוכמה: האדם מפתח את זהותו כאינדיבידואל נפרד ועצמאי, ובוחר לעבוד עם משמעות האחדות.
ניתן ללמוד להתבונן בפאזות של גיבוש האישיות הנפרדת בפני עצמה – כחלק מהעולם וחזון של איחוד. ולהכיר בכך שהעולם הגיע בהווה אל סף חדש, והילדים החדשים באים עם תודעה קבוצתית. ומשמעות העצמי בתור הגן שבתוכי.
ניהול עצמי
על יסוד ההבנה הבסיסית שאתה אינך החומר, העולם. אלא מי שאתה הינו מרחב פתוח. בו זמנית האדם מושפע מאד על ידי מראות וצלילים וניזון על ידי סביבתו, הפיזית והאנרגטית. הגוף הרגשי מתאים עצמו לתמונה שמוצגת מול המבט והצלילים, מתעצב על פיהם. היקום נמצא בתנועה מתמדת. והאדם משפיע בהרמוניה של תנועה בשדה האור של הנשמה בהכוונת התודעה, המגשרת ומקרבת.
כי שדה התודעה מקיים דיאלוג ושרוי ביחסי-גומלין – עם החיים האחד.
הטקסטים של החוכמה העתיקה, דנים בהתפתחות האנושית ובמבט על שלושת השלבים של הופעת האחווה ביקום.
לאחר כול הימים, זמן-מרחב וההתנסויות בהליכה ובהלכה, בבחינת המשמעות של הבנות מדעי הטבע וידע הרוח – מגיע האדם לליבת המשמעות של ההתנסות כאדם: בתרבות שלו ממנה בא בחיים אלו יש מחקר מודלים של אדם-עם. ויש התנסות רב-תרבותית בבחינת מודלים של אדם פלנטארי ומערכת אמנות האדם הסולארי.
מודל אדם
כיצד לגבש ולארגן את המידע וההתנסויות? כיצד לבחון את ההתרשמויות ? על ידי התנסחות הבנות ומפגש אנושי – כאשר לימודי האחדות מסבירים את כללי השיח. לפי מסורת התרבות היהודית נחוצים דרכי הנימוס הפנימי או 'דרך ארץ במחשבה, במעשה ובהילוך', המהווים חיבורים בין אני-אתה.
ניתן לראות "מי אני" על בסיס תפיסת האדם השלם על כל מכלול חלקיו, בתור הריבוי שהננו, כאנושות וכפלנטה. בדרך האינטגרציה של האיכויות השונות ושל חוויות ותכונות, כמו יציבות, סבלנות, משמעת, שליטה עצמית וכוח רצון, החוכמה והקודים שהופנמו בהתנסויות הנשמה והנפש, נערכים למערכת. בהיותו מאוחד וגם ייחודי, כמכלול היותו נוכח במישורים השונים, ולא כחלקים אלא כאדם שלם, בתוך רקמת העבודה הגדולה.
שלם מהו? יכולת ההתארגנות של התודעה מול רקמת החיים, מאפשרת הבנה אוהבת של סביבות ובתי-גידול.
במקורה, תפיסת האחדות חובקת היש והאין, כוללת את המרחב לאינסוף – ואת רקמת החיים. אדם בנופי חייו. כי התפיסה המערכתית כוללת את הסביבה, והשפעותיה ניכרות על היחיד. כאשר מכך נגזרת התנסות מיוחדת וברורה של היותנו החיים האחד בתור חלק מהסביבה, אדם ונופי חייו. אך למעשה בו זמנית, מחוץ לכול, הוויה חופשית ברוח.