מוסיקת הספירות – מיתוסים, אסטרולוגיה ופסיכולוגיה

צפורה ויהודה אלפרין

על ההבדלים שבין מיתוס לדת כתבו החוקרים רבות. דווקא כיום, כשמול התפיסה הרציונאלית והטכנולוגית של זמננו, יש נטייה של האדם לחזור אל המיתוסים ולשאוב מהם השראה ליצירה, מסתמנת אפשרות לשלב בין הסתכלות מיתולוגית לבין הגישה הרציונאלית. למעשה הפלא והקסם שהוא חלק מהחיים שאבד לנו וחוזר כיום, מאפשר להסתכל על העולם בעיני ילד הרואה עלילות גבורה במיתוסים של אבירים הנאבקים להשליט את הטוב בעולם, כמו בסדרת "שר הטבעות" של טולקין, והוא צמא לגילוי היסודות ההרואיים בנפשו ובמציאות.

בתקופה זו, כאשר כדור-הארץ משתנה ללא הרף, יש גישה האומרת שהאדם צריך להבין כי ניתן לעבור תהליכי שינוי והתפתחות ביתר קלות, אם רק נהיה מודעים לשינויים המתרחשים בעולמנו ולמשמעויות שלהם. מדובר על ביטוי הרמוני אמנותי, חברתי והתפתחותי שבוקע בעקבות החיכוך, הקונפליקט והסבל שמאפיינים את מצב האדם. עולם המיתוס מכיל מפתחות אל עולם המשמעויות, הקשור עם הבנות של ארכיטיפים ויסודות מיתולוגיים. משמעויות חדשות מופיעות ומתברר שהאסטרולוגיה והמיתולוגיה תמיד הלכו יד ביד, כי שניהם ביטויים סמליים של ראיית היקום דרך עיני האדם. ניתן לאבחן מספר תקופות בהתפתחות: 1) תקופה היולית 2) תקופה מיתולוגית 3) תקופה דתית 4)  תקופה פילוסופית 5) תקופה פסיכולוגית. 6) תקופה רוחנית המשלבת מדע ורוח ומעודדת את חקר המוח והתודעה, כדי לאזן את שתי אונות-המוח, הרציונאלית והאינטואיטיבית.

בתחילה, בטרם היות המיתוס, היה האדם בשלב התפתחותי שאופיין במחקרים כ'תקופה היולית' קדומה, כשהעולם היה כאוטי ומעורפל ובני האדם פחדו ממפלצות ונחשים. על כך כותב מ.א. הארדינג, ש"מאחורי המסכה הנעימה של המודע, על מערכת המוסר הממושמעת שלה וכוונותיה הטובות, חבויים כוחות חיים אינסטינקטיביים פרימיטיביים, כגון מפלצות מעמקים – טורפים מאיימים הששים אלי קרב. רק לעיתים נדירות מתאפשר לנו לראותם בחטף, למרות שהחיים עצמם נישאים על גבי העוצמה, הדחיפות והאנרגיה שלהם. בלעדיהם לא ניתן להפעיל את בני האדם, כפי שלא ניתן להפעיל גושי אבן". בגישה המחקרית, האדם יצר את המיתוסים כדי לענות על השאלות שהטרידוהו, כמו איך נברא העולם, מדוע נשים יולדות, מדוע מתים ומדוע הים מאיים לשטוף אותנו. אותן שאלות קיימות גם כיום. אך לאור הבנת הנפש האנושית, את האדם ניתן לעורר ולהלהיב דרך אותם כוחות חיים קדומים שבו והצימאון למיתוסים, כמניע אפשרי להתעוררות ולפעולה.

באותו דיון על שלב של 'עולם המיתוס' שנוצר לאחר התקופה הכאוטית-היולית, היו אלי האולימפוס, אלים ואלות גדולים בעלי תבונה כבני אדם, אך מתעלים מעליהם. מתברר שבמיתוסי הבריאה במזרח הקרוב, שררה עוינות גדולה בין השמיים והארץ, והמיתוסים הבבליים עוסקים במלחמת מרדוך אל השמיים מול תיאמת, התהום והמים. היא הוכרעה על ידי מרדוך ומשני חצאי גופה, מהמים, נבראו השמים והארץ. כוח הים נתפס ככוח מנוגד ליבשה ובמיתוס הבבלי התנהלו מאבקים גדולים בטרם שהוצבו גבולות למים. היבשה נתפסה בתור הגבול למים, כי היה צורך לשים גבולות למים כדי שלא יבלעו הכול. ואכן גם בסיפור הבריאה בספר בראשית כתוב 'והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום' אבל כתוב גם 'ורוח אלוהים מרחפת על פני המים.' בתנ"ך הרוח ממלאה תפקיד אלוהי האלוהים שם גבולות למים.

בעולם המיתולוגי הקשור להיעדר גבולות בין תחומים וממלכות כמו החי, הצומח, הדומם והאדם, שהתקשורת בין האדם לחי ולצומח זורמת ללא גבולות מפרידים. היכולת לשים גבולות בין תחומים שונים ונפרדים הופיעה רק בשלב הבא של התהוות עולם הדת, כשלאחר התקופה המיתולוגית נוסד עולם הדת. ואכן, בתקופה הדתית בסיפור הבריאה התנ"כי בפרק א' בראשית, האל השליט סדר באי הסדר וקבע גבולות ברורים לים וליבשה, והושמו גבולות לים. בניגוד למיתוס, בתנ"ך הכוחות השונים ואפילו כוח האופל שמופיע במקרא למשל בסיפור איוב, כפוף למרותו של האל. 2 תיאוריות המקובלות על החוקרים לגבי המעבר מעולם של מיתוס לעולם דתי שיש בו סדר, הן שהמונותאיזם הגיע ב"קפיצה קוואנטית" עם הופעת משה, והשנייה, שהדבר התרחש בהתפתחות הדרגתית, ולכן רואים שרידים מהשלב המיתולוגי גם בעולם הדתי: בתהילים ובתנ"ך יש תיאורים של שליטת האל במפלצות הקדומות של המים, כשהוא קורא אותן לסדר ומושל בן.

בשלב הבא, הפרספקטיבה של מיתוס האלים והאלות הגדולים התפתחה עם התקדמות המחשבה היוונית, אל 'התקופה הפילוסופית' ואל מושג של מהויות מוחלטות או עולם האידיאות, עולם שלפיו אידיאות באור התבונה קדמו לבריאת עולם פיזי. אפלטון בחן את האידיאות של הטוב, היפה והאמיתי. הוא האמין בנצח הנשמה ובכך שהאל ברא את העולם, שהנפש היא לא חומרית ושבהיעדר מהימנות של תפיסות החושים, אין לסמוך על החושים, ולכן נחוץ לפתח את המושגים. ומאחר שהנשמה נצחית אך שוכחת את כל הידע שלה עם הלידה, לכן יש לתת חינוך ולהגדיר את הצדק והטוב.

ב'תקופה הפסיכולוגית' זיגמונד פרויד תיאר את תהליכי הליבידו (תשוקה) והקשר עם תוקפנות ונרקיסיות (אהבה עצמית) ותיאר את העולם כמונהג על ידי היצרים והדחפים, ואילו תלמידו יונג הביא את מושג החיפוש הרוחני וההסתייעות בארכיטיפים, שהם למשל הארכיטיפ של הרוח, האם, הגלגל, הקוסם, הזקן החכם, שנמצאים בלא-מודע שלנו ומפעילים אותנו משם. כאשר הזקן החכם הוא כוכב שבתאי, המורה עם השוט, ואילו הגלגל הוא סמל השמש ו'העצמי'. באסטרולוגיה כוכבי הלכת מופיעים כבעלי קשר המבוסס קוסמית, אל אותן 'צורות' קדומות בנפש שמניעות התנהגות אנושית ושולטות בהתנסות האנושית.  כשמנסים לענות על השאלה כיצד נפרשו העקרונות המקופלים בהוויה האינסופית והפכו לריבוי הפרטים הנפרדים בעולמנו, לא רחוקה הדרך למודעות לקיום ממד ארכיטיפי של המציאות המשתתף באורח אינטימי בחיי האדם, שקיבל במשך הדורות ביטוי מתמשך דרך האסטרולוגיה.