חירות – היציאה ממצרים

התקיימה עם כניסת עידן טלה בן אלפיים השנים.

מסע במדבר, כאשר הארץ המובטחת איננה דה-ז'ה-וו.

אל עידן טלה מביאים את ברכת הבריאה.

החוויה  

ברכה ותודה – הכרה של נוכחות.

מהי היכולת לחוש סיפוק? שביעות רצון? זכור המעמד שבו איזו חוויה משמעותית של שביעות רצון, באמת.

מהי שביעות רצון – החוויה הזו מול רעב לעוד? יכולת לנתב את הרגשות על ידי שיחה וקשב.

החוכמה קשורה בכושר לנתב את רצונותינו.

יש לאדם איזה געגועים לאבא ואימא.

הרעיון הבסיסי של מסורת לימודים ועבודה עם אלוהים והשכינה מתייחס לאלוהים בתור מתכנן ובורא את התודעה והחיים, התודעה אבא, החיים אימא. כמגלמים את תהליכי האבולוציה של המודעות. הוא צריך אותנו בתור שותפים וידידים. מהי תכליתו? על בסיס האמונה בטוב. היכולת להבחין ולהחליט מה נכון להתמצאות.

בהיבטים השונים של האלוהים, בורא אור  ויוצר חושך, היו אלה מסעותיו לתכלית הטוב. והתמודדות עם האתגרים בדרך. דרכים של דורות שונים ושל ערש התרבות המונותאיסטית – בין צמתים של מהפכות שונות של התפתחות. היו אלה כשמונה צמתים של התפתחות יחסית לאורך רוח. או בממדי המערכות של  דילוגים בתור נגיד 40  דילוגים בין אין ויש. אין ו-אני.

כשהתכלית היא אמון בטוב כתובנה או אור המאפשר גשר בין חזון ההתפתחות דרך תהליכים, מה שמביא להכרה בטבע שחוקיו יכולים להיות המורים שלנו. לבין התבוננות למשל בחוקי שמים – יוגה בלב השוק – המשתקפים עלי אדמות. הלא היא המשכן שאתה נושא בתוכך, ובניתי משכן.

ובנו לי משכן, ושכנתי בתוכם.

האם השאלה הנשאלת היא מדוע? זוהי השאלה של הפילוסופים. אך ישנה אמירה שאין לשאול מדוע. אלא לאן? כידוע, יש לחקור לעתיד. העתיד הוא עכשיו.

מסורת: המסר הוא צדק חברתי – שחרור העבד העברי במחזוריות של קידום אוכלוסיות שונות לפי "חנוך לנער על פי דרכו". בבית הספר הפלנטארי. שנת שמיטה, שנת יובל. לפי הבנות  ממושכות המסתורין האלוהי הוא כל כך גדול, עד שחייבים להבין שאנו מול הלא-ידוע.

בימים האחרונים מתפללים ובונים מיליוני אנשים המרגישים בשלות השירה ויצירה של בנייה באור;דרך ראייה של הבריאות והיופי של אדם וטבע, על ידי טרנספורמציה של הקונפליקט. כי כך מתאפשרת הבריאות כי כאשר נושמים ו ונותנים לכך את הדעת, מגלמים את הרעיון של נשימת האור והחיוניות, ומקבלים באהבה את פני האדם, האל, המקום.

הבית.

ובניתי לי בית.

13.4.20 יום ב'

ז'אן מארק משוחח.

הנושא הוא בעצם ההתנגדות למה שיש.

לקבל בברכה את מה שיש.

לכאורה מה שקיים זה בדיוק מה שיש.

הקבלה בברכה אינה נובעת מן האישיות הארצית, האגו.

ז'אן מארק: הקבלה בברכה אינה נובעת מן האישיות הארצית. אלא מההוויה הטבעית, Being.

הקבלה בברכה היא טבעית. לקבל את הרעש, לקבל את היעדר הרעש. לקבל את מה שיש.

אך למעשה אין כלל מה לקבל –

מן האגו, כלומר.

 מה ש"צריך להיות", כל זה רק במיינד שלנו..

לקבל בברכה – זה לא מייצר קונפליקט.

להכיל את הרגש, זה לא נקרא לתמרן אותו.

הרצון לשנות – בא מן הסירוב לקבל את מה שיש.

נחוץ להיעשות מודעים בעדינות לתנועה של אי הקבלה..

ומה עם הצורך לכוון, לתת כיוון?

לרענן, זאת אומרת.

שהראייה היא חופשית מזיכרון..

תשומת לב טהורה.

בדיוק האנטי תזה לתפיסה של מתן כיוון, כוונה, התכוונות.

 אם כי הכיוון שהוא מראה זה להיות ברגע הזה. להיות נוכח.

הרי לפי הדרך בה הוא מסכם בכנס וידיאוקונפרנס האחרון משנת 2019, שהמציאות היא מעל ומעבר לחוויה של היחיד. לגמרי תודעה ברמה של תופעה כוללת של תודעה. ממה שהבנתי, פרוייקט כלל אנושי גלובאלי שבו האישיות הארצית פשוט איננה שאלה של ממשות כלל.

אלא לקיחת חלק במסתורין אוניברסאלי עם תכלית גדולה בו אנחנו חלק בפרוגרמה אדירה. שהוא מציג בשיתוף עם פסיכולוג ומומחה במנהל עסקים העובד עמו, ומתייחס לפרוייקט שלוקח בחשבון בהחלט תכלית של ניהול, הנשען על מיינדפולנס ונוכחות.

ש: אבל הרי היקום נברא ללא הרף מחדש. לפי המדע וזוהי גם החוויה הברורה של הקיום. היקום נברא מחדש כל הזמן.

והרי הוא אמר בכנס כבר, שהחיים הם לימודים – ושישנה

משמעות.

                              ההווה ככולל את כול הזמנים. הזמן יחסי, כאשר נחוץ לייצב ולעבות את ההווה.