ארגון ועריכה של המשמעות

לרוץ אחר השעון.

עבד הזמן – או להיות במרחב, חופשי,

היערכות לקבלה של התהליכים במחזוריות העכשווית.

                                   מחשבת-הזרע היא אהבה והאינסוף

1.השדה והדינאמיקה

2. מהות מקרבת

3.אהבה היא דיאלוג, ומתבטאת דרך התנועה והיחסים במרחב

4. בוקר יום חדש.

                                    הדילוג בין התקרבות והתרחקות

הוויה

הצטמצמות

תודעה

התנסות

התנסות:מה שאנחנו רואים בראייתנו מול עינינו אלו הם מרחב, אדמה ושמש, אור ותנועה.

המהות של התנועה במרחב היא דיאלוג בין גורמים במרחב והמחזורים שלהם, ומערכות-יחסים בתנועה.

אם אנחנו מתייחסים למשמעות של תנועה של גיבוש רואים שהתקרבות מגבשת, אבל נחוץ להתרחק לכדי התייחדות. או איחוד.

החוכמה במסורת היהודית היא שהחודש מחולק לשבועיים של התרחקות, בכדי להתקרב. התנועה אפוא היא התקרבות והתרחקות.

הארכיטיפ של שבתאי (כרונוס) מתאר את הצורך בהצטמצמות, בכדי לפנות מקום, על מנת להגשים את הרצון להתגשמות.

זהו המודל האינטגראלי המבקש לאחד ולקרב. לפנות מקום לזולת. זאת על ידי הצבת המרחק הנכון בין הקטבים בהתנסות: תודעה וחומר..

נחוץ להכיל את ההתנגדות. במובן הגשמי, אנו מתפתחים מול התנגדות.

הצורך האינסופי באינטגרציה של ההתנסות בדיאלקטיקה של תנועה אנכית לפרישת כנפיים, לעומת הווקטור האופקי של קינון בקן; במעוף האוויר הינו כוח ההתנגדות המאפשרת תעופה.

כוח פריצה – ומולו התנגדות. ההתנגדות שמכילים – משחררת.

יש להכיל התנגדות ולהחיל מחד את הרצון לסכם, להבין, לרכז ולגבש את הדעת טוב ורע, מועיל ולא מועיל: תובנות ההתנסות, עקרונות והערכים. זאת באמצעות כיוונון אינטגראלי מגבש.

הכיוון המגבש הוא תנועה פנימה (צנטריפטאלית). כוח הכבידה והעוגן נובע למעשה מן השמש! ולעומת זאת, התפשטות היקום או ההתרחבות היא תנועה שמייצגת כי הכול מתרחק לאינסוף. ומצריכה הפעלת צמצום כנגדה. לצורך המעוף.

את הדינאמיקה בין התגבשות – לבין התאיינות, יכולים לייצג 'שבתאי' מיסוד האדמה (גדי) ואהבה חכמה, ו'נפטון' מיסוד המים ('דגים') יכול להיתפס כהתפשטות הגשמיות. דגים הוא התפשטות, גדי הוא התלבשות. עידן דגים מתאר את הדילמה של הקרבה ונתינה נפטונית של אהבה ללא תנאי.

אך שבתאי הוא המממש, ומציב התגלמות וגבולות… במובן של מבנה ושל השכנת סדר. וגם דיסקרימינציה בין סדרי גודל של משמעות המבדילה אנליטית – ושל משמעות המסנתזת ומלכדת.

בעידן 'דלי' זוהי הבנייה של תהליך המכוננת מלאכת מחשבת ותכנון שבתאי ביחסים במרחב (אוראנוס), לכיוון הרמוניה וסדר; בתבונת העתים של שבתאי להביא תועלת בזמן. 'שיוויתי ה' לנגדי תמיד'. תמיד -פשרו שוויון המשלב שלבים שונים.

המעבר אל הציר טלה-מאזניים בהשתוות האביבית

עידן 'דגים' הציג את מחזוריות רעיון הנתינה ההדדית בתור מוטיב, של חיבור על ידי אמנות הצליל והאור. 'שביל האמצע' בספר החיים, או העמוד האמצעי בו, הינו ההליכה במסלול "שביל האמצע" האבולוציוני של התודעה.

כשהאל יושב בעמדת 'הקוו האמצעי' על תקן 'רחום וחנון' במעמד "הרצון לתת", בפסגת ההר מול "הרצון לקבל" בתחתיתו, הוא משרה אווירה של חן וחסד ורחמים. ואת המכלול שכלול במזל דגים (כאשר נפטון בביתו בדגים!) מעביר אל מזל 'טלה' בתור הנושאים שעוד נותרים להלך בבירור.

החוויה שמתאר הארכיטיפ של נפטון היא התמזגות – אך האם עד כדי התבטלות האני? נחוצה הערכה נכונה של פרופורציה ומידתיות והמרחק הנכון בכדי להמחיש זאת.

עידן 'דגים' הביא מוטיב של החוויה הנפטונית היכולה להיות טנטאלית. אוקיינית. אי אפשר שלא להבין כי וויתור והקרבה על פי תורת המידות העמידה ממול את המודל של אדם-עולם, ומרחק מכבד כלפי הזולת; וערכים של ארגון והתחשבות: אני ניצב באור ההוויה. סדר גובר שהוא מושכן אל סדר מתגבר וטרנספורמציה העולה מן הקונפליקט להרמוניה. והאנטרופיה שוב שבה, וכל יום מחדש נחוץ לחזק, לתחזק ולהתחזק.

אמנות הטרנספורמציה והאמנות של דגים ביצירתיות הקונספטואלית מציבות שדה ומסגרת. לתכלית הטוב.

אך העבודה הסיזיפית של טיפוס שאין לו שחר היא כבר נחלת העבר, לא העתיד. כבר הולידה אופק חדש.

כבר יש שביעות רצון וסיפוק. כי כשאתה מתאמץ להקים סדר , על ידי המושכן (אטרקטור) של התודעה,

האבולוציה היא פרי התפתחות המודעות.

כאשר המערכת פועלת בשני הניגודים, באיחוד ובייחודיות, נעשית התפתחות ומתלווה אליה ווקטור של התנגדות. הן לגדילה והן לקמילה. נראה לך שאתה רץ כדי לממש השגות ולהשיג התקדמות. משהו מושג. משהו ממוקד. משהו התחלף. אך האנושות מתקדמת.

התגבשות מקרבת. אך היקום מתפשט והגופים שבו מתרחקים זה מזה.

התנועה של ההתרחקות וההתקרבות ידועה בתור Blue and red shift  .

לכן כוח המשיכה יכול לייצג הבנייה וזאת על ידי גידור. כי התקרבות גדולה מדי יוצרת קצר. ובהתרחקות גדולה מדי – איך נעשית עבודה בין הקטבים?

עקב בצד אגודל. צעד קדימה. התנקות חוזרת, הזנה חוזרת, חוק הנחיצות. התפשטות והתלבשות. דילוגים בין תודעה וחומר.

הפרסונה היא הילד הפנימי ש'העצמי' הבוגר הולך אתו. הילד הוא מאדים, ילד נצחי מופיע. וונוס שואפת לאיזון ויופי.

האיזון הוא היממה, יחידה אחת בכול פעם. תודה וברכה בוקר חדש, חיוך שמש.