תמונות ממפגש אישי עם העידן החדש בישראל

עם גל האנרגיה הגדול שהסתמן ברבע האחרון של המאה ה- 19, כאשר במערב גילו את החשמל, הטלפון, האלחוט והתחבורה ברכבות, התגברה התנועה מהמזרח אל המערב. וכשהעולם המערבי והנוצרי הושפעו מהמזרח הרחוק ובעיקר מהבודהיזם, עם התגברות התנועה מהמזרח למערב, החלה גם תנועה מהמערב אל המזרח, אל ארץ ישראל. ואז החלה להתקיים גם הנבואה התנ"כית על עם ישראל החוזר לארץ ישראל.

מבחינה גיאוגרפית ישראל היא מקום-המפגש בין תרבויות מזרח למערב, כצומת-מעבר בין 3 יבשות וכמרכז הפרח בין שלושה עלי-כותרת: אסיה, אפריקה ואירופה. יש הרואים את תפקיד ישראל כמגשרת בין מזרח ומערב, במעגל של יצירת אור והבנות בין זרמי תרבות שונים. בסיסית, זהו הרעיון של גישור-בין-תרבותי או קיבוץ-גלויות במשמעותו החדשה והדינאמית.

ישראל נתפסת בנבואות התנ"ך ובמסורות רוחניות וגם במציאות ההיסטורית כמאיץ וזרז לתהליך בירורים והתעוררות העולם למציאות חדשה של בחירה חופשית בין דרכים שונות, מבחינה מוסרית. בעידן החדש שעל צומת הדרכים ההיסטורית כיום, נחוץ לבחור בין גישות שתומכות במה שמכונה בפי הפילוסופים 'חיים טובים' דהיינו חיים של התפתחות, לעומת נסיגה לחשכה.

השאלה הפילוסופית מהם חיים טובים ומהי התפתחות קשורה לחזון של חברה מתוקנת, ולשיתוף-פעולה בין עמים ומסורות. רעיון זה התפתח אחרי מחצית המאה-העשרים, בתום מלחמות העולם, עם הקמת הרעיון של האו"ם ככוח משכין שלום לשמירת השלום, וכבסיס לעתיד של ריפוי אנרגטי עבור תרבויות העולם. רעיון זה הפך מנוף לדיאלוג בין מסורות ואמונות רוחניות.

לעם ישראל אתגר מיוחד במינו, שהוא חיבור הזהות הרוחנית-דתית (רוח), עם הלאום-מדינה (גוף). כי כעם יחיד בעולם שהוא גם לאום וגם דת, מזכיר העם היהודי לאנושות – ומכאן יחסה הרגשי העז למדינת ישראל – את זיכרונות המיתוס מהעבר הרחוק והלא-מודע הקולקטיבי, את תור-הזהב של תקופת תרבות עתיקה. חזון ומיתוסים קדומים מתארים קיום אידיאל של איזון בין טבע לרוח, עת שהגוף והרוח יהיו או היו בתיאום ובהרמוניה, בתרבויות קדומות שחיו על כדור הארץ.

בכתבי ד"ר ישעיהו בן אהרון על התנ"ך או המקרא כביוגרפיה של האנושות ושל היחיד, הוא מתאר את מבנה המקרא כמציג שלושה שלבים בביוגרפיה השלמה של האנושות: "את הביוגרפיה של האדם היחיד ושל האנושות כולה אפשר לחלק לשלושה שלבים עיקריים והם: החלק הראשון הוא סיפורי ראשית הבריאה שהם מיתולוגיים ועוסקים בדרך שבה התממש האדם והופיע עלי אדמות. האם האדם נפל מגבוה? או אולי הוא מטפס מתחתית הסולם? לפי המיתוסים הייתה בריאה מושלמת בפרק א' בראשית, וסיפור בריאה שני על הנפילה של האדם מגן עדן. בסיפור הראשון האדם מוצג כשליט שמשימתו לשלוט בבריאה. בסיפור השני האדם היה עירום ותמים אך נכנע לחולשתו ואיבד את האחדות בגן האלוהי. בגין האכילה מפרי עץ הדעת לאחר הפיתוי של הנחש, נגזר עליו להיות מגורש מגן העדן לעולם הקונפליקטואלי, ושם לעבוד את האדמה ביזע ובדמעות ובזיעת אפיו לאכול לחם.

החלק השני הוא סיפורי האמצע שדנים בענייני משפט ומוסר ומהי הדרך להתנהל בין ראשית הסיפור לבין אחרית דבר. כלומר, מדובר בתהליכי ההתפתחות ובמבנה האדם והחברה, ענייני הקורות את המשפחה והתהוות הקבוצה שהיא העם, מתארים את דרכו לארץ ישראל להקים לו בית.

במאה ה-19 ובמאה ה-20 האדם הגיע לנקודה החומרית ביותר במחזור ההתפתחותי, ומכאן מתחילה העלייה היותר חדה של האנושות אל הרוח. החלק השלישי בסאגה של התנ"ך הוא אחרית הדבר, התהליכים המכונים 'אפוקליפטיים', מילה שמסמלת במקורה שלב של התגלות והתפשטות הגשמיות, וההתעלות לממד הרוח.

 החיפוש אחר ה'עצמי'

ארון הספרים היהודי מתארגן ומתרחב. בבית-המדרש אלול מלמדים את מחשבת ישראל, ספרות ושירה עברית במסגרת הפילוסופיה המערבית: אפלטון, קארל מרכס, ז'.פ. סארטר, עמנואל לוינס, ניטשה, אריסטו, ישעיהו ליבוביץ' והרמב"ם. יוצרים ומתחברים לפעילות דינאמית, שיח של חברותא, או לאקטיביזם חברתי או אקולוגי לשימור הסביבה וריפויה; באלול שואלים האם להיות מעורב ומשפיע, פעיל בזירה הציבורית, או לא. והאם 'הבריחה' של יונה הנביא מאלוהים ושליחותו, מעידה על חולשה או על אומץ למרוד?  הלימוד מעודד שאלות ועמדות מכל הסוגים. אם האדם אמור להתחבר באופן תקני לעם ולשפת התרבות, להתחבר לחברה הישראלית? או שהוא יכול להיות יוצא דופן ושונה?

החניכה של הילד הפנימי – האדם על הירח

בשנות ה-60 וראשית שנות ה-70 תפרו עבודות-עור לצורכי פרנסה בקהילייה של ראש-פינה, שהקימו ניצה ודיק פלנץ, מרצה לספרות אנגלית באונ' ת"א, והשמיעו 24 שעות ביום את שירי החיפושיות. היו אלה זמנים של קונפליקט והתמרדות ומשבר-זהות. הייתה הגות ב"התפתחותו האפשרית של האדם", הספר של אוספנסקי והתכתבות עם סטודנטים מצרפת ששלחו בדואר עיתונים וצילומים מההתפרעויות על הבריקאדות ברחובות פריז במרד הסטודנטים של 1968.משבר שנות ה-60 ומלחמת וייטנאם, מלחמת ששת-הימים ומרד הסטודנטים של 68' סימנו גישה אפשרית של האינדיבידואל והקולקטיב ליצירה.

 ערב סהרורי אחד ב-1969 מצא צעירים משוטטים על שפת הים, צופים בלבנה, כשהאסטרונאוט הראשון נוחת וצועד את צעדיו הראשונים על הירח, ובדמיונם הם מדמים שנוחתים בחללית על הירח ורואים את החללית ממש מבפנים. פריצת-הדרך של האיש הראשון שנחת על הירח מציינת ארכיטיפ של הירח שהאדם מגיע אליו, בנגישות חדשה למעמקי התודעה. הירח הוא הסמל לנפש האנושית והארכיטיפ האוניברסאלי של הלא-מודע, כשהירח הוא גם סמל הילדות והשבט וגם סמל הילד הפנימי שבתוכנו. משחר הזמנים הירח מייצג אימהות ואת הינקות, ההזנה והגדילה. הנחיתה על הירח יכולה לציין אירוע מכונן עבור האינטואיציה – את הישגו של הגיבור במיפוי טריטוריה לא-נודעת, במאבקי ההתגברות עם עלות השחר, על כוחות "הצל" והאפלה שבהם נלחמים כל הלילה. כמסדרון המוביל אל הרוח, דרך הרגישות, הפסיכולוגיה של הנפש והיכרות עצמית כפוטנציאל לריפוי הרגשות. חלה "קפיצה אבולוציונית קוואנטית", כזו שמתרחשת מדי כמה אלפי שנים, לשיטתם של מדעי-האבולוציה.

הבית על הר-הזיתים

אמנם,השנים 1973-1972 שינו חייהם של אנשים ללא הכר. אחרי גל ההתנסויות של הביטניקים של שנות החמישים בארה"ב ומסעותיהם וגלגוליהם, המתוארים בספרי ג'ק קרואק וויליאם ברואוז, ואחרי החוויה של חבורות הג'אז של שנות השישים, התנסינו בלימודי המדיטציה הטרנסנדנטלית של מהרישי מהש יוגי, בביתה של המורה ראומה רכב. מהרישי שהעביר אז בהודו סדנאות עם החיפושיות, הכריז על שנת 1972 כתחילת 'עידן ההארה'. פגשנו באמן דפוס-משי, אלי מדנמרק שהדפיס הדפסי-משי עבור הצייר נפתלי בזם בירושלים והחזיק ברשותו ספרייה איכותית של ספרי המורה הארמני גורדז'ייף.  גורדז'ייף הקים בשנות ה-20 של המאה שעברה את בית-הספר להתפתחותו ההרמונית של האדם, מה שגורדז'ייף הגדיר בתור "האדם, ברייה בת 3 מוחות". זהו סיפור על ספריות.

בספרייתו של אלי שהייתה יקרת המציאות, נמצאו ספרים של תלמידו האנגלי של גורדז'ייף, מוריס ניקול, סאגה בחמישה כרכים: "הערות ופרשנות פסיכולוגית לעבודתו של גורדז'ייף".  הקריאה והשיחות רוממו את הרוח, והתגבשה חבורתו של ראובן מילר, צייר הולנדי ומורה למשנת גורדז'ייף.

הקבוצה שכנה בבית על הר-הזיתים בירושלים, אצל אחמד יונס, והמרפסת הפנימית צפתה אל העיר העתיקה מההר. בלילות עמוקי כוכבים, בחצות הלילה, בעלייה על ההר ברגל בחזרה הביתה מהעיר העתיקה, טיילנו בבטחה והשכונה הייתה שקטה מאד. היינו רובנו אנשי-ספר ובימים ההם התפתחה התוכנית הראשונה להקמת הוצאה-לאור ובית-מלאכה להדפסת כתבי-עת וספרים רוחניים, תוך עיבוד שיטות וגישות למסורות רוחניות שונות.

החבורה הייתה מקשיבה לדברי המורה, תוך שמירה על שתיקה ויראת כבוד. התלמיד היה כנוע וצופה לשנים רבות של עבודה רוחנית בשקט ובצניעות. אך על אותו הזמן השקפנו יותר מאוחר בהסתכלות נלהבת על המתרחש כעל מהפכה אדירה בתודעה.

יותר מאוחר ניסחו זאת חלוצי הרוח, תלמידי-רוח שחיטטו בספרים רבים, כחוויית התהוות של קבוצות לימוד ומודעות, תוך תחושה ש"ההתפתחות האנושית הואצה קדימה באלפי שנים". מה שרבים כינו 'עלייה למימד יותר גבוה בחייהם', לבש צורה פנימית של שינוי מודעות וחוויית "לידה מחדש", המתבטאים ביחסים קבוצתיים ופעילות והתארגנות קבוצות לעבודה-עצמית, קריאה בספרים ביחד ושיחות על האידיאות של מבנה האדם והיקום.

המאבק בין הטוב לרע 

הקונספט של השלום עלה כאשר בשנת 1977 הגיעה השמחה הגדולה לקראת סנונית-השלום, כשנשיא מצרים סעדאת בא לישראל והופיע בכנסת. בו-זמנית הופיע לראשונה הטקסט של הקוסמולוגיה של גורדז'ייף בעברית, הספר "חיפוש אחר המופלא" של אוספנסקי. הספר הוצע לראשונה למכירה בעברית, בחנות 'סטימצקי' בה עבדתי כמוכרת. עוד באותו היום ראיתי את שלום חנוך פוסע ונכנס לתוך החנות, ושכנעתי אותו לקנות את הספר.

המפגש הראשון ביני לבעלי חל בשיעורים ללימוד הקבלה, וגם טקס נישואינו התקיים בשנת 1980 במכון לחקר הקבלה של ד"ר ברג. אכן הרומן בינינו נרקם על הרקע של קונספט לימודי עם ישראל, אם כי למדנו אצל הרבי בשתי כיתות שונות. הייתי חוזרת בתשובה בעת ההיא, ןנפגשנו לראשונה בחנוכה 1979 כשהוא מחזיק סופגניה גדולה וזוהר כולו במכון של הרבי. אך התוודענו זה לזו בתחנה המרכזית הישנה, בדרך לשבת קבלית עם הרב ואשתו. בדרך לניר עציון איחרנו את ההסעה כשירדנו מהאוטובוס, כי העדפנו לטייל ברגל. אחר כך היה זה מקור לבכייה כי הגענו לחלוקת החדרים אחרי תחילת השבת.

כבר ב-1981 הייתה קבוצה רוחנית ללימודי עם ישראל שהשתתפנו בה בבתים פרטיים, בהנחיית רחל נוישטדט, עובדת סוציאלית מחיפה. נדהמתי לפגוש את רחל שוב במסגרת מערכת לימודים רוחניים, כי התגלה ששתינו למדנו ביחד בבית ספר עממי בכיתה ח' ואפילו ישבנו לא הרחק זו מזו באותה כיתה. הריהקבוצה של רחל קיבלה מסרים רוחניים מן המורים הרוחניים של עם ישראל. אמנם סברנו שיש בשמיים של כדור הארץ מספיק רוחות משוטטות, שלא כדאי כלל לעסוק בתקשור עמן. אבל מצד שני, יש פה ושם חברים מכוכב אחר שיוצרים קשר טלפתי, או שאפשר לראות כי הם שייכים ל'מסדר' כזה או אחר שאתו יש לנו קשר על המישור הרוחני. רחל התנגדה ללימודי הרוחניות האוניברסלית שלי והפסיקה להתראות אתנו לאחר שהוצאנו את ספרנו הראשון, 'העידן החדש'. על חברי המסדר שתומך ביוגה של 'הסינתיזה' והרוחניות האוניברסלית נמנים אנשים שמבינים שפות שונות ותפיסות ומסורות שונות, והם שמגשרים בין זרמים שונים במחשבת העולם. השייכות להבנות בין מסדרים שונים משתרעת על פני שבע תפיסות של 7 קרניים שמייצגות גישות שונות, אבל יש שיתוף-פעולה ביניהן.

הייתה בינינו גם חוקרת עב"מים ידועה, הדסה ארבל. רחל והדסה ציפו למלחמת גוג ומגוג שאמורה הייתה להתחיל בשנת תשמ"ד (1984), או בכמה תאריכים שמעובדים לפי תחזיותיהם ונבואותיהם של נביאי ישראל (יחזקאל ל"ז ל"ח). רחל קבעה כי כל הסימנים והאותות המצויים בתלמוד ובמדרשים, המעידים על אחרית הימים, אכן מתקיימים בימינו.

כיום אני מסתכלת במחברותיי ששמרתי משנות ה-80: דיברנו על כך שהתעוררות עם ישראל לתפקידו תיעשה בעזרת הלם תשמ"ד. הבינונו שיש לנו פרוגראמה לבניית חברת העתיד שתשמש דגם אנושי לפשטות, יושר ואיזון לכלל העמים. כפי שנאמר לגבי התגשמות החזון הזה לעת "הימים ההם" שיבואו בעקבות קשיי 'אחרית הימים' – "והותרתי בקרבכם עם עני ודל אך קורא בשם י.ה.ו.ה."; תפקיד עם ישראל נתפס כקשר חזק וייחודי עם הבורא, כשהחוזה בין ישראל לאלוהים הוא התורה. לפי החוזה על ישראל למלא תנאים מסוימים, בעיקר צדק חברתי ועמדה מוסרית. אם הוא ילפות את קצה החוט הרוחני השזור באותה ברית בין הבתרים, ימלא גם הבורא את חלקו בחוזה. והרי הנס המדהים ביותר בהיסטוריה של העולם הוא באופן מובהק המימוש של חזון הנביאים ושיבת ישראל לארצו מפזורת הגולה אחרי אלפיים שנה, לאחר שזו נצפתה בתנ"ך לפני אלפי שנים! כאשר השליחות היא לגשר בין שני הקטבים, בין הטראומה הקשה לבין התקומה, במעבר החד והמטלטל בין צער לשמחה, כפי שקורה בכל ערב יום העצמאות לאחר יום הזיכרון. אותה קפיצה חדה ממינוס לפלוס מלמדת לשרוד ולגדול בעולם ההפכים.