עריכת המציאות 1

עריכת הרשמים

אמנות המשמעות

משמעות נגזרת מקשב – ומשרש המילה שמיעה. איזון ושיווי משקל קשורים להאזנה ולהבנת משמעות המובנים וההבנה. ואכן שיווי משקל קשור למבנה האוזן.

ראייה נגזרת משרש המילה אור. בצליל ואומר 'ויהי אור' – נבראת הבריאה. 'והארץ הייתה תהו ובהו וחושך על פני תהום. ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור," (בראשית א'). פירושה של המילה קוסמוס ביוונית הוא 'סדר'. ואכן משמעות פירושה השכנת שלום בין שתי הפנים של המטוטלת, בין האמת הפנימית, האדם הפנימי, המכיר תודה ומברך על מה שיש. עריכת המשמעות יוצרת סדר, במובן שיוצר איזון ויחס הרמוני בין האמת הפנימית – לבין מה שיש.

היצירתיות המתפתחת מתוך הדינאמיקה שבין כאוס וסדר, יכולה להתבטא כמאפיינת תרבויות. תרבות נועדה לחולל סדר על פי מחשבת בראשית. "והארץ הייתה תהו ובהו וחושך על פני תהום." סדר הוא פירושה של המילה 'קוסמוס' ביוונית; אשר מייצגת את סדרי תהליכי הבריאה בתוך המערכת היקומית. ומערכת השמש שלנו בתוכה.

'קרן הבריאה' מובילה חוקים וסדר. הצליל והאור הם כלי בריאה, ואכן מלב מערכת השמש מופקים צלילים, כאשר הצליל מחולל התארגנות וקרינה. פירושה של מערכת היחסים הבוראת בין צליל ואור, מתארת השתלשלות של האור מלמעלה, ותפיסת האופק עליו מצביעים חוקי המערכות והרעיונות, מבטאת את מימושה.

היכולת לבחור משמעויות במערכת הפלנטארית, מאפשרת להיכנס תחת חוקים יותר ויותר מעודנים. זוהי יכולת הניתוב של ההשראה וההבנה, לעריכת סדר של משמעות וארגון המתגברים ועולים.

סולם התודעה מייצג סדר של רמות מודעות מעודנות יותר על סולם האבולוציה, וההתפתחות בשלבים, או להארה ישירה. דרך התעוררות אל מה שמתואר החל מהפלנטה וכלה במערכת השמש כולה ובמערכות שמש שונות ורמות תודעה גבוהות יותר. זהו תהליך היורד מרמות מודעות בתדר גבוה, מרמת השמש דרך כוכבי הלכת אל רמה פיזית פלנטארית מוצקת.

ואילו התהליך האבולוציוני של המודעות הוא טיפוס הדרגתי בין מישורי מודעות בעלי תדר גבוה יותר ויותר. הבנות עמוקות ומעמיקות יותר כרוכות בהתעוררות להבנה ואהבה, התחשבות, הבנה, וויתור וסלחה.

אמנות ההבנה

כול היצורים תלויים באהבה והזנה הדדית לקיומם. מערכת השמש במרחב הסובב, מקיימת את אור השמש, האדמה, האוויר והמים ההכרחיים לממלכת הצומח, המבוססת על פוטוסינתזה של האור, מספקת אוויר מחדש ומזינה את החיים. האור והאוויר הם במובן של אור הוא מודעות, ואוויר הוא מחשבה, לפי סולם היסודות באנלוגיה. אימא אדמה נותנת מזון ומרפא לכול חי. ההתחדשות והיצירתיות במערכת הפלנטארית הן היצירתיות כמשמעות, המבטיחה את המשך החיים וההתפתחות.

טובי ההוגים טענו כי האהבה והאמת הן הערכים העליונים של התרבות האנושית במובן של מודעות, אתיקה וניהול. על הטוב כתכלית ניתן היה להסכים. אך מורי רוח גדולים כמו ג"א גורדייף כבר התבוננו על הבעיה של אמת מהי, מנקודת המוצא של ביקורו בכדור הארץ של אורח מכוכב אחר, (בספרו "הכול וכל דבר") שמציין כי העובדות הן מנוגדות לכך.

הפילוסופיה הציגה שאלות בדבר משמעות ראיית הדברים כמות שהם, לעומת הדינאמיקה של שינוי אבולוציוני של התודעה, כשהשינוי הטבעי מתהווה ללא הרף, אך יש צורך בעבודה מודעת כדי לכוון מתוך הכאוס תנועה אל הסדר. הנשימה הקוסמית היא התנועה. והצורך הוא בחזון ולכוונן את הכלים להכוונת האור והצליל והכלים; בכדי לכוון את זאת לכיוון ראוי ומואר עבור רקמת החיים על הפלנטה.

בתנועה פנימה והחוצה, נעשים פיתוח ועיבוד רשמים. אנו מתפתחים מול אהבה ומול התנגדות.

במחשבתו על הכוונת העולם החדש, כינה זאת גורדייף sane mentation– ובחשיבת העולם החדש, הדיון מדגיש את עבודת האדם המודע לקבלת האור הגדל ועולה, כאשר מתאפשרת ראייה נכוחה של הדברים כהווייתם, הן בהווה והן במבט לעתיד, בתור התחלה חדשה.

אמנות האהבה

זאת על בסיס הכרת המחזוריות של השפעות האור (אור יום והצללת לילה)  והשפעות הצליל והשפה (הרמוניה ודיסהרמוניה) בתפיסת (perception) ההכרה האנושית; והמודעות לטבע האנושי והשפעות הצליל והאור; מהפרספקטיבה של כה"א, משמעות המחזורים השונים של מערכת השמש ומערכות כוכבים, מזמנת אותנו ללמוד עם ציוויליזציות ברמות גבוהות.

הצפייה והעמדה היסודית של האני המתבונן, שהוא "העד", מבחינה בתופעות ואירועים – וניתן לערוך רשמים וחוויות, כבסיס וכהזדמנות ליצירה. בהכרה בחוקים, נוצר החיבור אל כוח החיים, והכרה במבנה האנרגיה כוללת את כוח ההתנגדות המופיע מולנו ובתוככי התודעה שלנו בתור חוקיות הקשורה לשדה אלקטרומגנטי. ואל רמות מודעות ותדר – כהזמנה ללימודי התפתחות וטרנספורמציה.

מצד אחד, לקבל בברכה את מה שיש. ומצד שני, לעמול להתפתחות הרמונית ולאחוות האור: עם השכבה המודעת של האנושות. וזה מעלה על הדעת שליחות של 'התגברות', שמובנית במסורת התרבות במקורותינו: 'התגברות כארי' מדי בוקר. במובן של ראיית זוגות הניגודים והקטבים – הבטחה חדשה ולצידה חיכוך. יום חדש עולה באופק. אדם קם בבוקר, ומולו הקצוות של ההתנהלות. סדרי גודל שונים של משמעויות, על כל צעד ושעל. הן בחיים הציבוריים והן בחייו וביומיום.

חוק הרצון

אבן יסוד בתרבותנו היא הבחירה החופשית, הלא היא "ובחרת בחיים". כלומר, לקבל את מה שיש. וגם לאפשר לחדש להתממש. והבחירה יכולה להיות חופשית לממש את החזון, ביחס להקשר ובמסגרת התייחסות.

כאשר עובדים עם בחירה חופשית של המשמעות וההקשר, אנחנו רואים שלכול מסגרת התייחסות יש כללים שחלים באותה מערכת או דיסציפלינה, או נושא מחקר. ובקביעת סדרי הגודל של המשמעות, יש אבחנה בעובדות, ובכך שהבוחר הוא הקובע.

המשמעות היא ההתבוננות מרמות שונות ובסדרי גודל שונים.

אמנות המשמעות

למשל, ההתגברות לעת בוקר במובן של המסורת, לעת עלות היום ישכים אדם ו"יתגבר כארי"; התעוררות – כרוכה בהתנסות האנושית בקונפליקט וביכולת להתעלות מעליו. לדוגמא, יכולת של הבנת המשמעויות של ההאצה בתקופתנו לעומת הצורך בשהות להרהור. ובמובן ההתבוננות במיקרוסקופ בחיים הקטנים של התאים המהווים את המערכת הביולוגית-כימית. על הגאות והשפל של הנפש והבנת המבנה שלה.

ואילו כאשר מתבוננים במרחב ובגרמי השמיים, מערכות כוכבים, דרושה הקפדה על סדר ואינטליגנציה בטכנולוגיה ומדע. אך נחוץ לעבוד עם טלסקופ וגם לנהל התארגנות אינטליגנטית של ההון האנושי והאדם ושל שיקולים ושלבים. נחוץ תכנון כדי לחזות את השלבים.

בעולם המשמעויות של אותה תרבות  שבה מערכת החיים והתודעה והאתיקה הם התשתית, הבחירה בחיים פירושה להבחין במידתיות המתאימה. לחוש את הפרופורציה בין משמעויות מסדרי גודל שונים. במעגלים הולכים ומתרחבים.

אמנות הההתארגנות – וניהול מתחים

האם המקצב הטבעי – הוא המקצב של הטבע, או של התבונה? טבע האדם מעוצב על ידי נופים ותרבויות. מבנה האדם לפי הדתות והפילוסופיה הוא בסיס לתרגול הניווט בין טבע לתבונה, בין פעולה לעצירה. בין זרימה לבין בלימה.

בין קצוות של התנסות של אותה תודעה עצמה, יכולים להיות פערים גדולים יותר ויותר. ואז נותן לכנות זאת הקצנה גדולה בין למשל החוויה, לבין העובדות. או הפער בין המציאות והאמת הפנימית שאדם חווה, לבין המציאות החיצונית המקיפה. ואז יכול להיות מתח גדול בין העובדות, לבין החזון או החלום.

על ידי האימונים והתרגול של משמעת וכוח רצון, הכרה עצמית והתמדה, מתחים יכולים לבנות אנרגיה. ומציאות חדשה. אם הם מוסדרים לאור הבנות וסדר. לאור רתימת המשמעויות של המתחים בין הניגודים והקצוות ללימוד תפקידם היצירתי והבונה. המתחים יכולים להתבטא בתור התנגשות בין הפן הגברי הפעיל והיוזם באדם – לבין הפן הנשי המכיל ומקבל, באותו אדם. יש שהוא מאושר מפעילות, ויש שנחוצה עצירה לצורכי הרהור.

המרחק בין הקצוות יכול להיות קרוב מדי ואז יתכן לחוות קצר, או רחוק מדי ואז לא תהיה פעילות. המתחים במערכות יחסים ובין יחידים לחברה יכולים להוות גורם מעודד ובונה, או גורם מרתיע. וזאת, כאשר הפקת אנרגיה מהבנות ותובנות מייצרת פלטפורמה חדשה בכול זמן נתון – אזי זה מאפשר יצירתיות, תפקוד חיובי של יום ולילה לצורך עשייה והרפייה, או הפעלה של קירוב וידידות בין יחיד לחברה, במערכות יחסים.

המוטיב של העצירה והשהות מלווה אותי בסמוך לסמכות הפסיכולוגיה בעיון בארכיטיפים ובדינאמיקה שביחסים בין מאדים (אומץ לב ופעולה)  לבין שבתאי (לקיחת אחריות ושיקול דעת).

הנושא הוא עבודת התפתחות המודעות באופן הרמוני, מתוך הקונפליקט. בתור הכרה באינטראקציה שבין דחף – לבין התנגדות. בפיזיקה מול בריאה יש אנטרופיה. יש התנגדות בעוצמה שקולה. כאשר מדובר בפעולה או עשייה או הליכה, לבין תחנות של חנייה בדרך.

מאדים מייצג את דחף הפעולה, כוח חיים ברמה פיזית, והרצונות או רמות שונות במובנים רגשיים. הוא ממונה על מזל טלה והוא הילד הנצחי. שבתאי הוא המבוגר האחראי.

הרפלקסים מפעילים את הגוף הפיזי לפני שהמוח המודע מכוון את זה. אז השאלה של גורדייף היא האם הגוף הפיזי מציית לתבונה ולשכל המכתיבים, או שהוא השולט בהם.

אצל גורדייף אין במרכז הרגשי מדור לרגשות שליליים. טיהור הרגשות השליליים שהוא אופייה של החניכה הרגשית של כדור-הארץ, כרוך בכול תהליכי הקיום ומשמעותו היא תחזוקת הרגשות.

דחפים נחשבים בתור אינסטינקט או רפלקס הקשורים למרכז האינסטינקטיבי, המוטורי ולמישור הפיזי. בתהליכי מודעות נהוג לראות את הגוף הפיזי בתור מוח בפני עצמו. זאת לעומת המוח הרגשי ולעומת המוח השכלי. אך המוח הרגשי המקיים הרמוניה עם המוח הפיזי, מקבל מזון מתנועה, אמנות.

מול האינטלקט, מתפתחים כישורי ההבנה, הבחירה כאמור בעמדה של אהבה ואמת, זה לברך ולאהוב את מה שיש, התעוררות לקבלה של הברכה, לקבל בברכה את היש. אם מי שאנחנו זה ההבנות שלנו, אז הלימוד והשינון של איפוק ומתינות במשך דורות רבים של מסורות בהתפתחות המודעות, גרסו כי מסורת של תבונה, הכרה ואתיקה הן המאפיינים של ההתפתחות. אך האמת של הרעיונות – נבחנת בשטח.

יש הקשר דתי המקושר לאמונה, ויש היבט של אמנות המקושר לאסתטיקה. ריפוי מערכות יחסים קשור ליכולת לתת אמון ולהרגיש בטוח רגשית, בתחושת שלום פנימי.

השלום הפנימי קשור בשיווי-משקל בין האמת הפנימית שלך לבין הריאליות. בין הפעילות לבין התוצאות המבוקשות. בעבר נהגו להקשות על תלמידי הרוח ולהעביר את ההתפתחות דרך מבחנים קשים.

 אמנם קשה לראות את התוצאות מיד, זה מצריך סבלנות וטווחי זמן ארוכים. אך ההנחיה של הלימודים כיום הינה לקבל את עצמנו באהבה ועדינות. בזמנו הייתה העבודה ממוקדת מודעות ועצמיות – ולא התבייתות על התוצאה, שתבוא בשעתה. אכן בזמננו המאמצים מוכוונים לתוצאה.

וישנה הכרת הצורך לאמן את הרגש, המובל על ידי המחשבה אל היכולת לתת אמון. והשכל המופשט והשכל הישר מלווים על ידי סוגי היגיון שונים שמצביעים על מאבק איתנים ולמרות זאת, יתכן לפתח אמון. גם על אף שההיגיון וההתנסות על כה"א מביעים ואומרים את ההיפך.

אמנות מערכות-היחסים ותיקוניהן

האיפוק קשור לאתיקה במערכות יחסים. ואילו המבט המתבונן של ההכרה בוחן שאלה של הצפייה בהתנגדויות הפנימיות המתעוררות על כול צעד ומהלך. כאשר מפעילים את הכוח הפעיל לפרויקטים כמו עשייה ויזמות, או יצירה וריפוי, מבחינים בכוח התנגדות. כוח התנגדות יכול להילמד בצורות שונות. כשר עמידה במתח גבוה ומתח בין הקצוות המאפשר יצירתיות מוסדרת.

יתכן שההתנגדות מאפשרת לימודי סבלנות כאשר מדובר באנרגיה הקשורה לטלה ומאדים.

כי 'התנגדות' היא גם יכולת העמידה במתחים, והיכולת לעמוד מול עוצמה גבוהה יותר ויותר של השדה. מבלי להישרף. אם ההפרש בין הנמוך והגבוה תורם לבניית האדם.

זהו בפיזיקה כוח התנגדות בעוצמה שווה – שמופיע מול הפעולה; הן בפיזיקה והן בתודעה. האימונים של גורדייף לפיתוח הרמוני של האדם, והאינטליגנציה של שלושת המוחות, הביאו את שלב האדם הרביעי. בדרך הרביעית: העבודה היא של האדם מול עצמו, מול חברי הקבוצה ומול העבודה הגדולה עצמה. זהו האדם המאוזן, לא דחפי הגוף  יכתיבו לו, אלא מדובר במסגרת השילוב תלוי-ההקשר: השילוב של מערכות הפעלה עצמית וקבוצתית. ו. דחפים מוכוונים ליצירתיות והמחשבה – התבונה הטהורה – בליווי מונחה על ידי חוכמת הניסיון והבנת המערכות והאנרגיה. כאשר ניתן לערוך סדר בהבנת מערכות – לכיוון הסינתזה. למשל ניתן לארגן מציאת הסדר הטוב במדיטציה של התעוררות למודעות מורחבת. ממישור יותר גבוה,הדברים נראים אחרת ותכופות נראית התועלת וההתפתחות כתוצאה מקושי. או הארה אבולוציונית של חיבור לאנרגיה אינסופית. יש מקום חשוב למדיטציה של קרקוע שבו הגוף יודע יותר טוב. ויש לתת לנפש את שלה ולגוף את שלו.

זה מוסבר בתור הדינאמיקה שמאפשרת תנועה או הליכה, חיים והתפתחות לאור רעיון, שירות ומדיטציה. זוהי אבולוציה אל מול ובין שני הקטבים של הסטאטי והדינאמי. כי כידוע שיווי משקל בטבע הוא חידלון, כאשר פירושו של שיווי משקל בתודעה, הוא הרמוניה.

אכן, לאחר כל מעמד הרמוני, מגיע שוב מצב דיס-הרמוני. זוהי הדינאמיקה. בטבע כאשר חדל המגנט של כוח המשיכה בין גורמים מלגרום לאינטראקציות, זהו סוף הצורות או מוות.

התופעה מופיעה ככוח הפעיל בפיזיקה, בטבע והמגנט. באופן אנלוגי כך גם במערכות יחסים ובתוכנו – לגבי יוזמה ולגבי פסיביות. את החיים כהליכה של היקום לקראת סדר גובר,רואים במושכן (אטרקטור) של התודעה, המושך לסדר גובר והולך, לאחדות וזאת לעומת המושכן של האנטרופיה שאליה מושך החומר.

כיום מבחינים כי יש סדר גם בתופעות כאוטיות. ניתן לארגן סדר יצירתי על ידי הבנת המודל של הפראקטלים והמשוב החוזר של העשייה. הקטן ביותר משתקף במכלול, והמכלול משתקף בקטן ביותר.

המסקנה שהפרעות הן תהליך מובנה כחלק מהמערכת, המתקנת את עצמה, יכול להיתרגם להרמוניה מתוך הבנה.

יש משקל רב להבנות בקביעת היכולת להתמרה וטרנספורמציה של החסימות והעצירה שאותן החוויה פוגשת, המעוררים כעסים, אשר לצורכי ההגות והרהור, במשמעויות ההתנסות, נועדה ההתמרה.

נחוץ להבחין בכך שהאישי והקבוצתי משלימים זה את זה ומשתקפים זה בזה; בין יכולות וצרכים של אבחנה בין משמעויות בחיי היומיום על טרדותיהם, לבין משמעות ההתקדמות של מערכת פלנטארית כשלם, לעת צומת היסטורית שיכולה להיתפס כשעת רצון של הזדמנות לקפיצה קוואנטית.

האלוהים אחד. ולא משנה איך קוראים לו החושבים על המערכת הפלנטארית.

קריאת המשמעות

במרכז לחקר המוח באונ' בר אילן, נערך בידי מיכל בן שחר מיפוי של שינויים ברגישות למילים – לכתובות ומדידת תכונות והכישוריות המוחית, ושינויים מבוססי מסלולים במוח.

מדובר על קשרים של משמעות ושפה, ועל ההיענות לאהבה ודיבור ועל למידה וקריאה.

תאי מוח, נוירונים, מעבירים מסרים על ידי אקסונים – ואפשר לראות זאת בכמויות גדולות. זה קשור לכישורי קריאה. 

DTI  זו מדידת תכונות טבעיות של האקסונים. כגלים בחומר לבן, שינויים בכישורים.

 מדובר על טכניקה מבוססת MRI. קבוצות מסלולים במוח מתפתחות ומשתנות. דרך פיתוח כישורי קריאה מסלולים רבים מתואמים ביחד. בהתייחס לקריאה אשר בה נוכל להתמקד בתוכן.

כשקוראים מילה – שומעים אותה במוח. פירוק הצלילים…  ותרגום מסרים ורגשות בתפיסה שמחלחלת וקושרת צליל ותכנים למשמעות.

זה נחוץ לילדי הגן – לדבר ולהקריא להם. האם האימון משתנה כששומעים או קוראים ספר?

ההיבטים ספציפיים. תלוי בזמן שיש ובאיכות תשומת הלב והקשב, אם יקראו ולא רק ישמעו.

הקריאה הינה בשביל להוציא תוכן, ולא חוויה רגשית בלבד. התוכן קשור למשמעות ולתפיסה המנטאלית. החוויה הרגשית לעומת החשיבה שאינה דיבוב פנימי ברמה אוטומטית של הרגלים מקובעים, אלא מהלך מתוכנן. אפשר שמפנים לו זמן. למדיטציה יש מקום וזה עניין של מרחב פנימי. יש מרחבים שונים.

לעומת זאת חשיבה ורגש המחוברים לא רק אל המציאות אלא גם אל העולם הפנימי, מביאים לחיבור אל האינטואיציה, ואז כשזה קשור לתחושת הגוף הפיזי ויש עוגן, מקדמים את התהליכים במוח. ורבים מהמודטים, כאשר הם מאומנים להקשבה, יש שעם שנים רבות של תרגול מדיטציה ונחוצה עדיין, השקטה רבה של הרעשים לשם קשב פנימה וגם החוצה, מתואמים. בשילוב תחושת נוכחות משכינת שלום ביחד עם החשיבה.

בין התהוות התהליך האבולוציוני המתמשך  – לבין ההתעוררות הישירה כאן ועכשיו, נוצרת 'דרך הישר' המובילה אל הספירה של 'תפארת.' האלוהים הוא אחד. ולא משנה איך קוראים לו כי הוא שוכן באור לב החושבים והחוקרים במערכת הפלנטארית.