סיפורי הדרקון אימא

היום ה-13  –  הלך שמים קוסמי אדום  –  בהדרכת אדמה

אתה הוא מספר הסיפורים של חייך. החופש היחסי שלנו הוא לבחור את הסיפור שלנו. חופש יחסי מושג אולי על ידי ראיית הדברים באורם הקוסמי, מנקודת-המבט של מערכת השמש. משם נשקפים סיפורי הפלנטה ארץ בהקשר רחב וממבט כוללני יותר.

היום הנוכחי הוא מה שפרימו לוי האלכימאי מכנה בתור 'הביצה' של אותו היום. גל הדרקון אימא הוא הסיפור הראשון מסיפורי הדרקון אימא. הגל של אימא הוא פרק זמן שנמשך 13 יום ושפותח את השנה החדשה שהחלה ב-18 בפברואר בלוח המאיה. הגל של הדרקון אימא פותח בשנה הזאת את תהליך החדירה לעולם המשמעויות ולמציאויות גבוהות יותר. טבע הגל הזה שהוא מטבעו מאפשר את הלימוד והיכולת להתחבר לאיכויות נשיות.

מדובר ביכולת ההזנה הפנימית של עצמי, והיכולת להוליד רעיון חדש או עבודה חדשה. בשבועיים האלו, לאחר הזנה עצמית שכללה קריאה וכתיבה ושקט והתבוננות, נעשית עבודה על הרעיון כיצד לגשר בין עולם הדברים הקטנים ועולם הדברים הגדולים. איך ניתן לתווך בין תפיסת המרחב של הפלנטה ומערכת השמש והגלקסיה, לבין בעיות קטנות וגדולות בשטח, כמו ניקיון ומזון וסידורים יומיומיים ומערכות מידע מורכבות, ומערכות יחסים עם כל מיני נושאים ואנשים.

מתוך הנחה שהסיפור הזה עוסק באפשרות להבחין בין התהליכים השונים ומחזורי היצירה שצפונים בשבילים של היקום, נדמיין את האדם שבא לעזור לאלוהות לסווג את הזרעים ולצרוף את הסיגים של הנפש והעולם. נדמיין מול עינינו את המיתוס על הנערה שמקבלת משימה למיין ערימת זרעים גדולה למיניהם ולסוגיהם. עליה להבדיל ולהכיר ולסדר אותם לפי מיקומם וזניהם ולפי שימושם ושייכותם. זהו אות לכך שיש צורך ליצור סולם עדיפויות ודירוג משמעויות.

נחוץ לפתח נקודה דמיונית של שיווי משקל בין המבט מהתמונה הרחבה לבין המיקוד הנקודתי בתופעה מוגדרת.  בין הגדרות לבין מרחב ללא הגדרות. הצופה לא נסחפת למעורבות רגשית אישית עם ריבוי תחושות ורגשות שהאירועים מעוררים בה. אבל גם ללא התנתקות מהשותפות האנושית.

הנערה במהלך של ירידה אל שלושת העולמות של החומר, הרגש והשכל, במטרה לשזור את שמיכת הטלאים היפה שבה היא תתכסה, והרוח משמיעה לה צלילי ניגונים . היא עוברת מחזורי חיים כבת לאימה, כאימא לילדיה וכסבתא החכמה של המשפחה.

תוך מחזורים פלנטאריים רבים לובשת האישה שירדה אל החומר צורות שונות, יפהפיה וזקנה ואישה רגילה, שממשיכה בעיסוקה בטוויית מארג מלבוש האור שלה ושל סביבתה. האדמה מלמדת אותו את דרכיה ואיך להתנהל ולהיות אדם אמיתי במלוא מובן המילה.

מגיע רגע לבחון את כיפת השמים ולראות מעל לראשה את המחזורים הקוסמיים הגדולים של הטיפוס בחזרה אל השלם. האחדות שמעבר לניגודים. באותן שתי הדרכים של ירידה לחומר ושל התעלות ושיבה פנימה, מצפים לה תמרורי דרכים במסע החניכה של האור.

הגל של האימא מטפח תהליכי קבלת הייעוד השורשי והפנימי העמוק של הנערה ומציין את העברת הידע. את זאת יש לעשות על ידי לימוד לשחרר תחושות חוסר ערך עצמי והפסקת ההרס העצמי. פירוש הדבר הוא להבין שהאדם משקף את כל סקאלת הרגשות שמשתרעים בין האור לחושך, ובין האיכויות של אהבה ויראה. אין תחילה ואין סוף לעולם ה'סמסארה' של הפחדים והרגשות. לכן נחוץ לטפח את הזרעים הרצויים בגן שלנו וכך להגיע לידי הזנה והכלה של מזון לנשמה, קבלת עצמנו והולדה של ראייה בהירה, כעין גל הדרקון אימא שנמשך 13 ימים. בסיום הגל הזה האדם נע בתור 'הלך שמים קוסמי' שהוא מי שמסוגל להרים מבטו ומתנהל גם בארץ, הוא מקיף במבטו גם את השמים, ויכול לסכם את מהלך הגל: תחילה כל שהיה עלינו לעשות מבחינת הטיפול בהזנה עצמית, לצפות באור שבחוץ וגם לראות ולהיות באור הפנימי שלנו. אין זאת אומרת שלא נחוץ לעשות את כל הדברים הרגילים. אבל העיקר לא לשכוח להתבונן באור הבוקר, באור היום לאורכו.

מאחר שאימא דרקון יולדת ביצה חדשה בכל יום, הלוא היא היום החדש, דרכה בשלב הפתיחה של לוח-המאיה היא להגיע להגדרת המטרה, ומשם אל העמידה מול הרוח שהיא הנוכחות השקופה והטהורה שמולה היא מתייצבת.

המטרה של הגל היא להגיע על ידי מיצוי הבנה חדשה והפנמת קבלה עצמית מסוימת, גם אל יכולת להתקדם במכלול השלם על ידי הכנה כוללנית ומקיפה של תפיסת עצמי כחלק מהותי מהתהליך האבולוציוני כולו.

זוהי שמחה כשהאישה בת החורין מתחברת אל החלל והמרחב של האדם מתוך מסעותיה בזמן. כשמהותו הבסיסית של ממד הזמן היא הדואליות והקונפליקט שבאמצעותם מתקיימת ההתנסות. במסעות היא נבחנה בכל סוגי המבחנים של השייכות, הנאמנות, המסירות והנחישות. מסעות ארוכים בין העולמות היו מלווים ברעים למסע משכבר הימים, דרקון ילד ופמלייתו, והתבצעו תוך עשייה של בנייה ופירוק, בנייה ופירוק שוב ושוב של האוהלים בדרכי האלוהות במדבריות ובימים.