מוסיקת הספירות 1

ישנן כמה טריליוני ציוויליזציות ביקום.

השפה והמוסיקה

שפות היצירה והאמנות, המחול והלימודים, הטקסטים, המוסיקה הם הטקס – אמנות של יצירה של מה שמאפשר לראות את האמת. במערומיה.

 מערכות-יחסים ואמנות הקלאסיקה של היוצרים וההוגים הינם תרבויות המוסיקה המנווטת את החוכמה, סופיה.

כאשר האימהות והנשיות מיוצגות על ידי מערכת האנרגיה האנושית – האימא או הרעיה, הבת והמשפחה. ארכיטיפ הקיסרית המוכתרת על ידי שנים עשר הכוכבים.

היופי של העשייה היצירתית והמתינות או המידתיות, הוא על ידי הרמוניה בין הניגודים, או חיים בשלום מלא עם מה שיש.

אם זה על ידי התודעה, המנבאת את מחשבת האלוהים שמגיע כידוע עם השכינה מן המערכת של משפחות מערכת השמש, ארכיטיפים והשנים-עשר או עוד מבנים גיאומטריים מתמטיים, כדי להקים בסיס בית לציוויליזציות מתקדמות.

האור הוא טבע היקום ואבק כוכבים הוא חומר האטומים המרכיבים הכול, שהמבנה שלו מנותב על ידי אמנות היצירה שיש סיפור ואין סיפור. כדי להנכיח את היופי, ביחד עם האמת.

החוויה של האמת מופיעה ונעלמת, מופיעה בלבוש אחר.

האמת כידוע היא שהיופי הוא בעיני המסתכל. הראייה של החזון והבריאה של החזון מנווטת את תיבת נוח אל חוף מבטחים. בידו של האדם ובעמלו כול הבריאה נושמת, נושפת ושואפת, ונשימת היקום היא הגבלת התנודתיות והטלטלה בין הקצוות של המטוטלת, מה שנקרא איזון, מידתיות ופרופורציה.

בכדי שיהיה אור בבית נחוץ להכיל את הקצוות בסבלנות, וצעד אחר צעד ולברך בכול יום את המתנות שלו. החוויה המוזרה שאנו חווים ניתנת להכלה אם יש שליטה ברגשות. ובעבדות שלנו לרגשות טמונה היכולת לאפיין זאת על ידי שוויון-נפש מבלי לוותר על ההתלהבות שביצירתיות. כלומר כישרון לחלום בדרכי שלום, כלומר להימנע מלהתרגז. ואם כבר מתרגזים, להכיל את זה ולעבור הלאה כמה שיותר בקלות, עם הזמן התנועה נעשית הרמונית. בין מה שנקרא האגו או כלי הנגינה של הרוח, לבין הרוח.

כשאומרים במזרח: להרוג את האגו. במערב אומרים: אבל האגו הוא משרת טוב. הוא לא צריך להיות הבוס. אבל למה להרוג אותו.

 במערב השכל והמחשבה אמורים להגיע להשתלמות. כאשר הנשמה מנהלת והאגו משרת והוא כלי הנגינה בידי הרוח. אלוהים יכול להתבטא דרך החיים והריבוי של מגוון צורות החיים שהן ביטוייו.. וכדי שיהיה כלי נגינה הרמוני כחלק מהתזמורת. אבל זה לא עובד, ללא עבודה ומשמעת ושיתוף עם פרטיטורה ותרגול הרגלים טובים, לגבי הבנות הרגש. הן בנקודה זו שהגענו אליה כיום, כבר לא ברור מה מוזר המצב. עדיין סדר וחשיבה אינטואיטיבית כחלק ממערכת – חשובים. אך יש התנסות של אנשים שיושבים בבית ולא פעילים כל כך, ממתינים להדרכה והנחייה מן הרוח שתגיע לשכון בם לאחר שהכלי התייצב, וזה יכול להימשך דורות.

עיקרו של דבר, אומרים לך 'אל תעשה', אומרים לך 'עשה'. יש מצוות 'אל תעשה' ויש מצוות 'עשה'. אותה התלבטות שבין השמשות, הגעת לשחרר כבר את כול מה שחווית. אבל עדיף עשייה. פעילות.

נכון שיש טראומה חוזרת של חילול המקדש. הכוונה היא במובן האדם מול עצמו. מקדש הוא אנרגיה מקודשת בתוך האדם. המקדש הפנימי שלנו. זה חוזר בדרכים שונות החל מחוויות אנושיות בתרבויות שונות. מישהו דורך ברגל גסה על מה שמקודש לך. בירורים או שיחות ליד השולחן – זה יכול לרענן את האווירה מחדש.

טבעי כי במשפחה זה מקובל שלא כולם מעריכים אותך, ויש הבנה שזה לא מובן מאליו. אבל מוכר לכולם. לכול אחד יש הורים מזדקנים. וגם הרבה חוויה תרבותית דרך ההיסטוריה המשותפת. וחוויה זו היא בין-תרבותית. כי כמו בטיבט גם תרבות ישראל שהיא תרבות לומדת בה מקדשים את החינוך והילדים, באה בתור כור היתוך בין תרבויות. גם זו וגם זו הינן אוניברסאליות.

כלומר, יוצרים ואמנים וגם כול אדם משלימים ועורכים את חשבון הנפש של חייהם. ואת המסע המשותף. ומתייחסים למה שנקרא מודעות לכוח החושך בתוכם. והכאב להיות אנושי. וגם עוצמת הרוח. אולי לאחר שהדור הנוכחי ישלים את הפרוססינג הזה, וזה התהליך שבו אנו עושים זאת עכשיו, כול אחד יהיה מפויס. אבל גם הכאב שב וחוזר.. ניתנות גם מתנות ויש כול יום נס חדש. ואם יש תשומת לב, יש הרבה מאד חוויות אכן, שלא ניתן להגדיר אלא בתור נס. אם עוצרים להסתכל בקור רוח. יש הרבה מאד אפשרויות להכיר בנס כל יום, בכול תחום של התבוננות ומתנות.

גם, ישנה אמירה, למה להרוג החושך? הרי החושך ילד טוב. כמה טוב שאפשר לנוח בצל.

יש בלימודי הרגשות שהם לימוד שליטה רגשית שאלה: מהו הגבול הנכון? חייב להיות גבול כי אם עוברים את הגבול הסביר מיד משהו משתבש. חניכה רגשית זה להתחשב בזולת. נכון שבתורת המערכות יש היבט שמערכת המשקיעה את מירב האנרגיה שלה בתחזוקה של המערכת, עצמית, יכולה להיות הבעיה ולא הפיתרון. ומקור לביקורת. ולכך מסייעת ההבנה שממלכת בעלי החיים והממלכה הפיזית וגן העדן הירוק שבו מתבטאת גאוניות בריאת הצומח והחי מביאה הלום את המשבר, כדי לעורר את תשומת הלב שיש לכבד יותר הן את הלימוד הפנימי, האינטואיציה של הרוח הבורא, והן את ממלכת הבריאות היקרה, אהובתו.

השמש

בלב השמש קר, אומרים המדענים, מוסיקה מנוגנת. והנגנים בכול הדורות ניגנו את אורפיאוס ואוורידיקה וכיוצא בזה, את רומאו ויוליה ועוד עלמות חן שהפרפרים לפי תורת הכאוס מתלווים אליהן. הגרביטציה כידוע למדע נובעת מן השמש.

מערכת השמש ביום היפה הזה. היום והלילה וצהרי היום.

בלב השמש אפלה וצלילי תדרי השמש.

הסערה המקדימה השכינה את השמש. מזל קשת בראש המפה של האור. הגדי מכלכל את צעדיו.

השמש ורוח אלוהים או החשיכה בלב זוהי אימא.

תודה על גישור בין כאב ליופי. האמת לא תמיד יפה.  והכאב הוא הרי המאפשר את ריפויו, ההילינג.

הקתרזיס.

אלוהים מדבר אלינו. עין הקורא. מה הוא אומר? מוסיקה טובה.

בעקבות מחשבת האלוהים.

האדם הוא האחראי. ובתוכנו הקוסמוס. ידידינו.

אם העולם חובקת את הבן. שלושתם הם הגיאומטריה והסקוואר – השמרנות – הוא המעגל ההוליסטי – הבית as is–

בין אלפא לאומגה.

בוקר טוב. כנסיית הקפה – ירצו יאכלו, לא ירצו לא יאכלו.

המנדאלה

במערכת השמש, במועד השמש במזל תאומים אנו בטקס יצירת המנדאלה האסטרולוגית, שנפתחת כידוע באופק המזל טלה. טלה ראש וראשון באופק הצלב היוזם: הרוח.

ובשיאה של המנדאלה של המפה, בשורש הבית, תאומים בצלב המשתנה. ומזל קשת המכוון קשתו במרום השמיים. הגענו אל ראש הר המעלות, המיוצג בכיוון על ידי מזל גדי, מנהל המשאבים האוסף את החץ הקשתי. אבא.

והשמש נכנסת למזל סרטן. אימא. עם האור של האביב, מובילים אל היציבות של ההתרחבות  של המבנה והיסודות האיתנים של הבית. על ידי הצלב היציב של הנשמה, או העצמי. אשר מייצג את לב השמש והאהבה.