מאדים ועידון הרצון 3

האהבה היא העומדת במרכז מעמד המערכה הנוכחית של המסתריה היקומית בתיאטרון הקוסמי.

האלוהות שהיא אור אינסוף – מול הרוח:רוח אלוהים שמעניקה מזון לכול חי; הן בתור אהבת החוכמה ומזון לנשמה, והן מדי יום על שולחן הטבע המזין בטובו את החיים באמצעות מים והאור, אוויר והאדמה.

החקירה של הבודהיזם על טבע התשוקה מציינת את הצורך לנטר ולנטרל אותה בתור הגורם לסבל האנושי. אשר על כן, הציעה לנטרל אותה לכדי שוויון נפש כי תשוקות הן מחוללות התנודה של מטוטלת הסבל האנושי בגין דואליות ההנאה והכאב.

אך הסיכומים של ההגות הבודהיסטית כיום מדגישים כי בסוגיית הרצון לקבל אהבה ומזון לחושים ולנפש, המסקנה המודרנית היא שהאדם זקוק להנאה בריאה בכדי לחדש את כוח החיים והויטאליות באמצעות שמחת חיים וסיפוק צרכיו. כך שהתשוקה והרצון לקבל במידה והם טבעיים, אינם מהווים מכשול אלא דרך לחיים בריאים. שאם לא כן, ניתן לגלוש לדיכאון ואפטיה.

הדואליות של הנאה שבעקבותיה מגיע הסבל, מייצרת קונפליקט הכרוך במתחים שבין שני הקטבים. הניגודיות בין הרצון לפעול לבין הצורך לשקול ולהתאפק, מהווים דילמה בין הפלוס והמינוס או הכוח הזכרי והנקבי, כאשר אין גבול סביר ומידתיות. לעומת זאת, כאשר יש תחושת איזון, כוח המשיכה והפאסיון וסיפוקם מאפשרים תחושות התרחבות. – הנטייה לחוות את הקצוות היא אנושית. אך לעומת עומק התשוקה, מופיע בצורה זו או אחרת כוח הדחייה. בדרך כלל מקובל לראות את הניגודיות המובנית בין הרעיון או האידיאה – לבין יישומם בחיי היומיום. בנפש ניתן לחוות את ההתנגדות למה שיש, שגורמת להתכווצות והתנסות של סבל מרתיעה בכאב של רשמים קשים.

הדילמה ניתנת לפתרון ולפורקן מתחים במערכת מקצבים הרמונית, באמצעות המשא ומתן בין הרצונות הרבים שברמות תודעה של האנושות המודעת והמתפתחת, מתמקדים ברצון לקחת חלק במשחקי האינטליגנציה והרוח להתפתחות.

אך בכדי שהרוח תוכל לשכון בנפש האינדיבידואל עליו לפתח את הפשטות ואישיות צנועה, עדינה, מתחשבת ונדיבה. התשוקה מלבה את האור. אבל המשימה השבתאית הכרוכה בבריאה עם שני הקוטבים של האהבה והמשיכה לדיאלוג ומגע ותקשורת מזינה ואנושית, מציעה את עיקרון הצמצום בתור סיכום.

העיקרון השבתאי עובד עם הכוח לבלום ולכלכל בתבונה את משאבי האדם, המתחים בין הניגודים שהם כוח המשיכה והדחייה. כאשר את החיים הביולוגיים מאפיין כוח המשיכה המתבטא כאהבה שמחברת בין הגורמים השונים דרך יחסים ואינטראקציות בין אל, אדם ועולם.

במדע הכימיה מבינים  כי כוח-הגרביטציה שהוא המשיכה לאינטראקציות בין יסודות – הוא הינו הדבק המחבר במערכות יחסים. גורם מחבר זה הינו משמעות החיים. בתודעה קוראים לזה אהבה ותקשורת, דיאלוג. כאשר הכיוון של היעדר ריאקציות ואינטראקציות בין יסודות פירושו בכימיה מגמת התפרקות ומוות.

את המתחים בין אנשים והחיכוך הנוצר בין רצונותיהם השונים – ניתן לראות בתור המקור לאש תמיד.ובמשא ומתן בתוך האדם עצמו בין הכוח הדוחף לעצמאות לבין הכוח הדוחף לאיחוד, ניתן לרתום חיכוך זה המניע כמנוע להפקת עבודה על פי ההשראה של אידיאל הפרפטום מובילה. זהו מקור יקומי אשר מייצר מתוך עצמו את המנוע האינסופי לפעולה וייצור מתמיד.

את המחלוקת בין הכוח האקטיבי הזכרי הפעיל השואף לפרוץ קדימה (מאדים) לבין הכוח הנשי השואף להתכנס ולהתיישב, המקבל, המחבק, המנחם (וונוס), אפשר ליישב על ידי דיון ביחסים בין צרכים ורצונות – לבין יכולות בפועל. רצונות הם כאמור חיוניים כי ללא רצון החיים וסיפוקו על ידי התקשרויות בין מישורים ובין ישויות, משתרר דיכאון ועמו אפטיה וחידלון.

לכן מוצעת לאדם ההשתתפות בדיאלוג ובהמצאת דרכים ליצור, ולהעניק אהבה וברכה הזורמים אלינו בהינתן דרכי נועם מרוח היקום. התוכנית האלוהית מציעה אחווה ושמחת חיים, על ידי שמחת האינטליגנציה והאור המאפשרים משחקי פיתוח יצירתיים לצורך השכנת הרמוניה ואיזון. הרעיון הוא לבחון את רצונותיך, ואז לבדוק מה הסביבה מציעה לך לפי צרכי החברה והזמן. תיקון עולם יכול להתבסס על הסכמים מעשיים לטובת שיפור החיים עלי אדמות.

במערכת שבתאי כיום, אלוהים ביחסיו עם האדם, מביא באמצעות 'הברית' את מערכת האתיקה של החוקים ובכללים במערכות, ואת היכולת האתית לפעול בהתאם לתבונה ולמוסר, בשילוב עם צורכי הזמן והמקום.

כידוע בימי חגיגת חגי החורף בדצמבר 2017, שבתאי והשמש יחדיו במפגשם במזל גדי מאירים את האור הגדול בעונה החשוכה ביותר. השמש מביאה את האור והחום, והתחדשות האור צפויה להיפרש על פני תהליך ממושך לטווח ארוך. ומה שמאפיין את השבתאי שהוא הארכיטיפ של הזמן, אלו הם התהליכים שמציינים מחזורי חיים ותודעה, בשלבים ובפאזות, לקראת רוח מעשה ונשימת האור פנימה.

הפלנטה מבקשת איזון בין הקצב הפלנטארי האיטי של העונות והצמיחה והטבע במקצבי עולם החי והצומח. קשר טוב, חם ואוהב עם בעלי החיים המעניקים לנו חום ונחמה ועידוד ועוגן, הוא חיוני. הם מתפתחים עם הקצב הטבעי אך מושפעים מהתאוצה הטכנולוגית והשפעות הטכנולוגיה על ממד הרגש בפלנטה והטבע המקיף אותה, והנפש האנושית ותחושותיה.

לכן החוסן הנפשי של האדם הוא בנשמת אפו של הטבע. עליו לסגל את עצמו לאמץ אליו את בעלי החיים ולאפשר להם להביא לו מזור ונחמה, קרקוע ובריאות. כשם שעליו להתייחס אל עצמו בעדינות ובנדיבות, כך גם בעלי החיים יאפשרו רגיעה. והחיבה האנושית היא המרפא, בפן הפיזי, התחושתי, הרגשי, האנושי כל כך.