מאדים ועידון הרצון 2

התודעה מעצבת ומשנה את המוח. לכיוון התפתחותי המעוצב על ידי ביטויי הנפש והמיינד, אשר הגוף מכיל אותם.

הכרה והראייה של מה שיש, ותוך קבלה בברכה של מה שיש, משחררת.

אך היא אף מעצבת ומארגנת מחדש על ידי כך שהיא גם תשומת לב טהורה, טבעה של התודעה: שעל ידי הקניית משמעות היא מקבצת מחדש שדות רשמים ומידע.

התודעה יוצרת מסלולים מתחדשים במוח הלומד ומשפיע מצידו על התודעה.

לקבל בברכה את מה שיש – ולהבין את מהות המתבונן. התודעה אומרת: מי אני? אני לא האובייקטים, אני זה היודע אותם.

עם הקבלה בברכה תוך ראייה של מה שכבר קיים, התודעה אומרת 'אני בבית'. אני כאן. האני האמיתי כאן בבית.

הרצון האנושי הוא להיות מי שאנחנו באמת, לחזור הביתה. הביתה הוא לחזור פנימה אל עצמנו בממד הפתוח. אל מי שאנחנו באמת. ההוויה בקיום האנושי שלה.

כאשר נחווית התנגדות למה שיש, מתהווה חוויה של סירוב, על ידי המחשבה 'זה לא זה'. הרצון למשהו אחר, התנגדות למה שיש. ההתנגדויות נובעות מהמיינד, אבל הגוף מכיל את ההתנגדויות בתוכו כתחושות והוא מגיב בצורת התכווצות אם איננו מקבל בברכה מה שיש.

תהליך האבולוציה של המודעות עניינו בניהול המתחים הנוצרים בתוכנו בין הרצונות – לבין מה שיש. כאשר הרצון הוא ללמוד, להבין ולגדול. או להתפתח על ידי הבנות.

התודעה מעצבת ומשנה את המוח. והגוף-מוח משפיע מצידו על מצבי תודעה. לכיוון התפתחותי של האור והקיימות.  ההתפתחות מתקיימת על ידי ביטוי הנפש וההכרה שהגוף מחיל אותם על המציאות הדיאלוגית.

זוהי השיחה  – בשיתוף בין המתבונן אשר הוא המקבל בברכה, לבין הרצון והמעשה המחוללים תנועה -): כי מהו הרצון? הרצון להיות, הרצון ללמוד. הרצון ללמוד כרוך בתנועה, לשנות ולשפר זה הפיתוח המחולל, מטבעו של תהליך אבולוציוני את המסע ההתפתחותי של התודעה לתיקון וגדילה.

לקבל בברכה

המוטיב המרכזי בעיון בלימוד מסורות הקבלה עוסק בסוגיה ובמשמעות של 'קבלה': הסוגיה היא 'קבלה'. מהי קבלה? על ידי קבלת היש בברכה, מתקיים הרעיון של 'קבלה' הנשענת על בסיס התפיסה שהאל ברא את העולם על ידי כך שצמצם את עצמו ופינה מקום לבריאה.

פירושו של רעיון הבריאה על ידי צמצום ופינוי מקום ליש, משמעותו עבודה עם חקירת הרצון בתור ציר והמרחב והיש – כמרכז ופריפריה, בתור כלי עבודה לבריאה. מה שמניח מראש התקיימותה של תכלית במעשה הבריאה. התהליך של היצירתיות האנושית בזמן ובמרחב מדבר על הפיכתו של הרצון לקבל לעצמי, לרצון לקבל על מנת להשפיע.

העבודה עם הרצון בשלבים של המשכיות ומחזורים, עניינה בלדעת את החוקיות של קבלה מלאה: הבנות שיש להאכיל ולהזין את הבריאה. ואת אותו פן אנושי ביולוגי חייתי בתוכנו שאילפנו, הכמה ומשתוקק לברך ולהודות: ולקבל את מה שיש בשמחה. זוהי ההתמרה והאלכימיה אשר אנחנו, המאסטרים של הטרנספורמציה, מביאים למערכת.

כל נשימה ונשימה בכול רגע ורגע היא ברכה על מזון הפראנה או כוח החיים שאנו שואפים פנימה. כשמדובר במזון של רשמים, מזון של רשמים הוא inputחשמלי. אלו הן פעימות ורטטים.

הלם תרבות

כאשר אנו חשים את תחושות גופנו ומאזינים ומתבוננים בגופנו, מבחינים בהתנגדות או התכווצות מתוך התגוננות, שמקורה בצורך להתגונן מאיומים, התחושה של איום ופחד, כתגובה ביולוגית נפשית למציאות או להתעוררות של מתחים לא הרמוניים. רשמים מהתרשמויות אשר מפיקים את הטלטלה יכולים לכווץ, מחשש או המיאוס המתעורר בנו עקב רתיעה מרשמים בעלי אופי של שליליות שאנו מאפשרים להם לחדור לתוכנו. או נחשפים אליהם בחשש מפני גירויים רשמים וולגריים, ונוצרת התנגדות בתוכנו.

הבעיה של תלמידי-הרוח הייתה בעבר הסוגיה לאיזה רשמים הם מרשים לחדור אליהם. ועד כמה ניתן לספוג רשמים לא חיוביים, מבלי להזדקק לצאת מהקרב בהלם-תרבות כדי לקבל הילינג. לכן כיום בתקופת חשיפה לאור המוטל על תופעות מכל עבר, נחוץ הלימוד כיצד להיות מאושר מתוך הפנימיות, למרות המאבק. או החיכוך. ולחיות בשמחה מול אלוהים למרות מאבק הדרכים.

השמחה במסורת הקבלית מול מלאכת מחשבת נשגבת זו של הטבע והאדם, של חקר הטבע שברא. על אף המאבק. נחוצה הבנה של ההארה בכול הטוב גם כשעדיין נחוצה מוסכמה חברתית אנושית החודרת בכול בדבר אופי האמונה בטוב, מול מציאות מסוכסכת. אף על פי כן ולמרות הכול הלב האנושי מכיר בזאת, ובהזנה מטוב השכינה על ידי רשמים של יופי מול תפארת הבריאה. גם במציאות של קונפליקט ואיזון, לשם יצירת עמדה שקולה וחיובית על העובדות. זוהי עמדה שמבטאת את הבחירה החופשית בטרנספורמציה ההופכת את העולם לחדש בכול רגע.

כיום יש בקהילה הבנה חדשה של כוח הרצון או התשוקה כמלווה על ידי שמחת חיים, כאשר במחשבת היהדות עבודת הבורא נעשית בשמחה. ואפילו המושג של קארמה יוגה כמו המסורת הגורסת שיש לסבול כדי להיטהר, יכולה להיעשות על ידי הבנות וכלי של הבנה דרך אמנות וכתיבה. הוגי הדעות של הבודהיזם כיום לוקחים בחשבון מחדש את כוחה ויכולתה של ההרגשה הטובה ותחושת הסיפוק, למתן את זעזועי הרשמים של המעבר המטלטל בתאוצה בין הקטבים ובהתנסות בין החיובי לשלילי והשפעתם על האדם, שיכולה להיות ערעור או עירור, בונה אמון ומתחדשת.

כאשר מועדי העצב ומועדי השמחה פועלים את פעולתם על הנפש והתנודה ביניהם נעשית מוקצנת יותר ונהירה לעין, היציאה מהמנהרה הכובלת של התודעה אל הנהרה, וחשיבות הדגשת האור נעשית ברורה יותר בתקופתנו.

כוח השמחה

היכולת של האדם העובד בעבודה הרוחנית ובמדיטציה להרגיש טוב לב ושמחה או מה שמכונה אושר או אף סיפוק סביר, מחדשת את כוח החיים והויטאליות ומאפשרת להטענה של המצברים ויציאה מהקרב לשהות של הרהור וריפוי עצמי. כאשר המידתיות היא קנה-המידה לבגרות ולפיכחון של לקיחת אחריות. זהו הארכיטיפ השבתאי.

הכרת הלימוד של הארכיטיפים וגרמי השמים מאפשרת להסדיר את המתחים בצורה הרמונית. ואז צבירת המתח ושחרורו באופן מושכל ובקצב המתאים, יכולה להיות מנוף ליצירתיות מאין כמוה.

המתחים הנוצרים אינסופית כים וגליו, יום סערה וים שקט, בין מאמצי הרצון להתמיד ולעמוד במחויבויות מול אתגרי הרצונות (מאדים) והמבנה החברתי (גדי) לבין הקשב אל המהות ואבחנה (בתולה) בין רצונות האגו הרבים. האדם המנווט בין הפנימי לבין עומס הרשמים מן המתרחש בעולם שיכול לנתק אותו מעולמו הפנימי, מהשקט שלו עצמו.

כדי להעביר את כוח החיים מן הרוח. החיים מלמדים לאחד בין המישורים – בתובנות. כפי שהסביר ק.ג. יונג – 'העצמי' הוא האור, וכאשר הרוח או המרחב הפתוח קורא האני הקטן נשכח, ואותה היעדרות היא הנוכחות והמלאות.

ניהול המתחים מסתבר קשור על ידי כוח הרצון למימוש רעיונות או דחפים, מול הצורך התרבותי החברתי לשלוט במנגנון זה על ידי בלימה וניווט תבוני. מכיוון שכוח הרצון מעורר את ניגודו, הרצון בטבע ובתודעה מעורר את הכוח הנגדי השקול לרצון, שהוא התנגדות בעוצמה שווה, בפיזיקה וגם בתודעה.

המתח הטבעי בין ערכים –  לבין אינטרסים, המתח בין צרכים ואינטרסים של האני והזולת, מאפיין את תהליכי הנשימה, כשאיפה או קבלה של הברכה – המלווה על ידי נשיפה או הענקה של הברכה. הנשימה חושפת תעלומה גדולה לזרימה ומפתח אל המקצבים ביקום.

בהיותכם מודעים לתנועה זו של הקיום האינסופי, אתם אינכם התנועה אלא אתם מי שיודע את התנועה. אז אתם נכנסים להרמוניה וחילופי דברים מתרחשים ביניכם לבין היקום. כשהאדם נושם פנימה הוא מקבל אלמנטים מן החלל, וכשאדם נושם החוצה בתמורה אתם נותנים את הפרויקט שלכם, כך הבנות הלב והנשמה נמסרות ליקום.

מכאן הדבר מופיע שבהינתן עמדה של נינוחות, וכשמקבלים בברכה את תחושת ההתגוננות, היא נעלמת. אישיות צנועה וערכית מאפשרת יותר שקט. וכשמקבלים את היגון האנושי של היפרדות הקיימת בכול רגע ורגע מאחר שרגע ההווה פשוט חולף בעיתו, נוצרת קבלה טבעית שבה אנו אחד עם רגע ההווה ועם האחדות הנונ-דואלית.

ביופיו של הרעיון של התפתחות אבולוציונית הדרגתית, הרצף נדבך על גבי נדבך מיוצג על ידי קונספט הזמן, או הארכיטיפ של 'כרונוס' (שבתאי). מתחים הם הגנות. הם באים מהמיינד אל הגוף, והגוף מכיל אותם. בדיאלקטיקה מול הניגודים יש להכיל. ולהכיל. הלב יודע דעת – מול הידיעה שאיני יודע.

מאחר שישנם רבדים רבים מאד, מול שלמות עיקרון ההוויה, הנוכחות, הדממה והמרחב האינסופי הפתוח.

על ידי הבנות עומק.

להקשיב לגוף ולחוש את עצמך

כשבאמת מאזינים לגוף הוא נעשה רגוע. כך לחוש את הגוף כמכלול גלובאלי כאילו הוא 'תחושה אחת'. או להאזין לחלק מסוים ממנו. כאשר הינכם במאוחד עם התחושה של הגוף והמכלול – יש טרנספורמציה, התחושה נעשית קלה ושקופה.

הנקודה המרכזית היא 'קבלה בברכה' – להאזנה לגוף ולחיי היומיום ולאישיות הפרסונה, או הדמויות ב. כי אז אינך מעורב בתהליך החשיבה של פטפוטי המיינד, השתחררת מהם. אינך מזוהה יותר.

מה שמתרחש היום זהו עידן האדם, ולא עידן המידע. עידן דלי הוא עידן האדם. ההפיכה שהחלה ביציאת מצרים וכלל המהפכות השונות, מתבטאות כיום במהפכה בת זמננו, בתוך האדם ובפנימיותו.

במערכת היקומית מוח האדם הוא המורכבות הגדולה ביותר. יש במוח האדם מאה מיליארד נוירונים המתקשרים ביניהם ומשלחים במרווחי הסינפסות ביניהם, את המוליכים הכימיים והחשמליים, בפעימות ובאותות. הפולסים של חשכה והצללה לעומת הטלת אור, פלוס ומינוס, הם שיגורים. גם בתוך קומץ עפר, יש מאה מיליארד פרודות.

מוח האדם הינו המערכת המורכבת ביותר ביקום! אבל צורך השעה הוא להבין ולחיות את הפשטות, בין צלילות הדעת – לבין צלילות לעומק. מעורב עם הזולת, מורכב יותר מכול מערכת יקומית, הוא מכיל את הצלילים ואת האותות הלכאורה קוטביים מנוגדים אבל משלימים.