המושג אלהים

פרופ' הארי פרידמן

המושג 'אלוהים' כפי שהוא מופיע ביהדות, נובע בשלמותו מההתגלות האלוהית שמתבטאת בתנ"ך.  המושג G.מציין את שם האל וכפוף לפירושים המסורתיים בהתאם לכתבי הקודש, ובהתפתחות הפרשנית. בפרק א' בראשית אנו מוצאים שבסיפור של הבריאה, הבורא משתמש בדיבור האלוהי ועושה שימוש שלוש פעמים במילת-הפועל בראבאקט של הבריאה. בפרק הבריאה בראשית אלוהי התנ"ך בורא תוך שימוש בפועל ברא שלוש פעמים, במובן של אספקת חומרי הגלם (סובסטאנס) שהם אבני הבניין של הבריאה.

בנוסף לכך הוא משתמש עשר פעמים במילה ויאמר, במובן של מתן פקודות בשפה מבצעת, בדומה לפקודות בתוכנת-מחשב. פקודות אלו מתקינות את חוקי הטבע הדרושים לצורך האבולוציה של חומרי-הגלם, לתכלית של ריבוי מגוון התופעות והיצורים. כל זה נתון בהתהוות שוטפת ומתמשכת, כל עוד אלוהים ממשיך לתחזק ומקיים את תחזוקת המערכת באורח שוטף ורצוף.

לפי הפירוש הקבלי, דבר זה נראה כתהליך שבו נבראת החומרה בעולם המחשבים, ולאחר מכן מספקים את התוכנה. כך האקט של הדיבור מטביע את חוקי הטבע בחומרה, תוך שימוש בשפת המחשב. בניגוד למדע שמתאר את העולם אבל איננו מסביר את קיומו, התנ"ך הוא לא רק תיאור בתוך מסגרת הקיום הלא-צפוי, אלא גם הסבר לעצם הקיום המיוצג. קיום זה נתפס כדבר שמתחולל ונוצר על ידי האחד, במשמעות של הוויה מוחלטת ונחוצה שמיוחסת אך ורק לעצמיותו כ"אהיה אשר אהיה".

גליליאו, ניוטון, דארווין ובוודאי גם פרופ' ליבוביץ לא יצרו בעצמם או לא ידעו ליצור עצם כלשהו, או לתכנת פקודות בריאה, או לתכנת באופן שוטף איך חומרים צריכים לנהוג או להתפתח. כך שבלי הנחת קיומו של הבורא, אף מדען מעולם לא סיפק שמץ של הסבר רציונאלי, כיצד העולם הזה וחוקיו נבראו וממשיכים להתקיים.

בנוסף לתכנות חוקי הטבע, אלוהי התנ"ך גם חושף ומגלה את החוקים המוסריים בצורת עשר הדיברות, שבאמצעותן האומה העברית כעם של כוהנים, מחויבת להפעיל את 'תהליך התיקון' של כדור-הארץ ושל האנושות, שניזוקו על ידי נפילת האדם. כתוצאה מהנפילה ובעיקר על ידי תהליך התיקון, האדם הופך להיות דמוי אל, ומשתתף בבריאת עצמו. התנ"ך לא מציין מה אלוהים הינו ביחסו לעצמו, אלא מתאר את תכונותיו (אהבה, צדק, יראה ורחמים) ביחס לבריאה שברא, ומזמין את האדם לחקות אותו, על מנת "לדעת" אותו.

אם הצורך בדת אוניברסאלית אחת מביא לכך שחסידיה שוחטים את מי שלא מסכים איתם, אזי אין בכך כל שיפור מהמצב הנוכחי. לכן יש האומרים שנחוץ להשלים את הציטוט וכיתתוחרבותם לאיתיםמישעיהו, שמתנוסס חרוט באבן בשערי הבניין המרכזי של מרכז האו"ם בניו יורק, בתוספת שמוסיף מיכה הנביא לאותו פרק מישעיהו ב': כל העמים ילכו איש בשם אלוהיו, ואנחנו נלך בשם יהוה אלוהינו לעולם ועד.(מיכה ד' 1-5).כדי שיהיה ברור שאין צורך בשפיכות דמים בגלל שמישהו אחר משתמש בשם שונה של אותו האחד.

מערכה ראשונה: בריאת העולם

הרעיון של בורא 'הבריאה' הוא היציאה מעבדות לחירות. האל טובע את חותמו בטבע באמצעות השפה. העבדות היא תופעה שיש לבחון אותה לעומק.

יש בעולם יסוד פעיל ויסוד סביל, לפי קאנט ושפינוזה. שניהם טוענים שאי אפשר כלל להיות פעיל אם אין חופש למפעיל לפעול על החלק השני הסביל. מפני שאם החלק הסביל לא פועל על פי חוקיות מוטבעת, אין חופש בחירה לפעול ולעשות משהו בכלל. לפי הבנה זו, בחירה חופשית דורשת חוקיות ודטרמיניזם, שיתבטאו בחלק שעליו אתה פועל ואותו אתה מפעיל. הבחירה אם כן דורשת קיומו של עולם סביל שאין בו בחירה ויש בו חוקיות קבועה, כי אחרת אין בחירה וחופש. שהרי הבחירה דורשת שמה שאני בוחר יתקיים ולא יהיה שרירותי.

שמו של החלק הסביל הוא '(Natura naturata)', כלומר זה 'הטבע שעשוי'. הטבע הטבוע . ו'נטורא נטוראנס' זה הטבע 'הטובע' שמטביע את חותמו בטבע 'הטבוע'. (כך גם אצל הסינים יש כמה מושגים שמגדירים בצורה יפה – את קיומו של 'המכניע' ו'הכנוע', כשהמכניע מטביע את הרעיון). אלו הם האנרגיה הנשית והגברית. החלק הטבוע חייב להיות עם חוקיות נתונה, שהרי אחרת אי אפשר לטבוע ולהטביע שום דבר.

 לכן האמירה 'ויהי אור' מפעילה את החלק הנפעל ואז ישנה בריאה. כי בדרך זו יש חלק בבריאה שמציית לחלק הבורא. ואם מדובר בעניין של בריאה שנעשית ב'ויאמר' – הטבע הסביל עושה משהו שיקבל את ה'ויאמר' – כי אז יש ליסוד הבורא עם מה לדבר ולהשתמש בשפה. קודם הוא יוצר חומרה שמקבלת את תכתיב התוכנה. ואז הוא מדבר ומתכנת את החומר. יהי אור. הכול מתאים להבנה שיש לנו בתכנות כיום.