בני כוכב-הלכת וונוס
מאת: יהודה אלפרין
בזמנו, כאשר בתום הקיום על כוכב מאדים בהתפתחות הרוחנית עברתי אל ממד הלב, אנשי וונוס טיפלו בי. אחד הדברים שרציתי מאד להבין היה, איך זה קרה שהם, האנשים הנאורים, היפים והאינטליגנטיים, הצליחו להתגבר על בעיית הקוטביות ולהישאר יפים, תמימים ושלמים, כפי שהם ניצבים מול עיני וכמו שאני רואה וקולט אותם.
תשובת הוונוסיאנים הייתה חיוך גדול ורחב, מלא אהבה. בתוך שניה קלטתי הבזק של אינטליגנציה בפעולה, אשר הבהיר לי קטע מסוים מתרבות מופלאה זאת. אני מדגיש שאני עצמי לא עברתי התנסויות במסלול ההתפתחות הוונוסיאני, אבל האופי והיכולת שלהם להבהיר לי באופן טלפתי את תבנית-המחשבה הממוקדת ללא רבב, הספיקו לי די לקלוט את דבריהם כאילו אני עצמי חוויתי את הדברים.
איך הם התפתחו בלי רוע? כיצד הגיעו להבנות הלב בשלב מוקדם מאד של התפתחותם? העובדה היא, שהתרבות על וונוס התפתחה במהירות יחסית אל היכולת לדרוך על סף הממד הבא, ואל גמר הקיום הפיזי או הבשר.
הוונוסיאנים עשו את התפתחותם במשך עידן קוסמי קטן אחד של עשרים ושש אלף שנים בלבד, ותופעה כזו היא נדירה בהתפתחות אינטליגנציית האדם. הסיבה לכך היא, כי לא הייתה להם שום מעורבות שלילית. כל מוריהם היו בעלי קוטביות חיובית. אך אליה וקוץ בה.
אמנם בתרבות שהייתה לה מעורבות עם אנרגיות שליליות, המשעבדים רדו ושיעבדו עד שהארץ זעקה חמס. לכן אנשיה לא יכלו לשאת יותר את ההשפלות, ההתפתחות התהוותה כי הכריחו אותם להתמרד ובעצם הפכו אותם למורדים. אמנם תרבות מסוג זה זקוקה ןצורך השלמת התפתחותה לזמן ממושך פי ארבע או חמש מאשר על וונוס; או אף, מה שיותר גרוע, כמו במלדק, מחגורת המטאוריטים, שאנשיה נותרו דבוקים לסלעים חצי מיליון שנים, בחרדה איומה.
לעומת זאת, לגבי אנשי וונוס שהתפתחו והגיעו ליכולת הממד הרביעי, האהבה, יש להבחין הבחנה ברורה: לא אורך הזמן שדרוש כדי לעבור מממד לממד קובע, אלא קובעות ההתנסויות הרבות של צריפה בתנור הלוהט. לפעמים עדיף שהתפתחות של תרבות אנושית תעבור תקופות יותר ארוכות של לימוד, מאשר תקופות קצרות ונטולות אתגר.
עדיפה ההתפתחות דרך הסבל, מבחינת לימוד והתנסות אותן קבוצות זיכרון חברתי שעברו סבל רב. הטראומה יכולה להימשך זמן רב, אך בצאתן מהטראומה ובהכירן את עצמן, יכולת השירות והתרומה שלהם הופכת להיות גדולה לאין שיעור יותר, בגלל הניסיון שצברו. אין כמעט מצב ולו הנורא ביותר, שאליו הן ייכנסו, מבלי שיידעו להשתחרר ממנו.
ישויות החושך בשביל שמאל נחשבות ביקום לבעלות תרומה, כי הן גורמות בשל אופיין המשעבד, להתפתחות איטית אמנם, אך נחרצת. בגלל הלימוד המעמיק שהן גרמו, עבודת הנשמות הללו מביאה תועלת רבה להתפתחות. לכן, כאשר הן 'חוזרות' בתשובה, יש חגיגה גדולה ביקום.
אנשי וונוס אמנם טהורים אך הם תמימים. במשך שלושת העידנים הקוסמיים בני 26,000 השנים בהם עבדו עם האדם על הפלנטה ארץ, רוב הטעויות שקרו בגלל הצורך לחסל תרבות על שום שהפסיקה להתפתח, נבעו מחוסר היכולת של אותם מורים רוחניים – להבין את הערמומיות והמוח של האדם הפלנטרי, הגולם הקם על יוצרו. הממונים הבוראים מעניקים להם כוח, מבלי להבין שיצור הכלאיים שבנו, בעל המעורבות בין חיה לאל, יכול ליצור מפלצת שלא יוכלו לשלוט בה.
הנאיביות של בני וונוס היא מקסימה. הם ניצבים כיום על דרג של השלמת לימודי האחדות, ולמרות זאת, ביוצרם מגע עם אדם פלנטרי הם עומדים משתאים, ללא יכולת להבין עד הסוף מה מתרחש במוחו. זאת הסיבה לכך, שהם היו חייבים להביא לזירוז התפתחותי עבור האנושות בדמות עם ישראל, אשר למטרה של הקטנת חוסר ההבנה, קיבל שפת דיבור מיוחדת: השפה העברית ושמותיה – ועצם ההתגלמות של הדברים, הם אחד. דהיינו הדברים והאנרגיה של האותיות, הם אותו הדבר עצמו.
למרות שהשם והדבר הם אחד, ולמרות שבעים הפנים של התורה, יש קשיים גדולים להבין פן מסוים של האדם הפלנטרי, המפעיל ערמומיות בכל מצב, ואינו מוכן לראות את הדברים בפשטותם הבסיסית. לדוגמא, אנשי האקדמיה מחפשים לסבך דברים, על ידי ביטויים באופן מסובך ככל האפשר יותר, אולי על מנת שלא כל אדם יוכל לרדת לסוף דעתם.
בגלל סיבה זו, אנשי וונוס במיוחד שרויים בתסכול מהניסיון, הבלתי מוצלח עד מוצלח, של אבולוציית האיש הפלנטרי, המתעקש להתחכם עם האינטליגנציה. הוונוסיאנים קיבלו תפקיד – לטפל באדם ארץ, ונכשלו פעמים אחדות, משום שהם עצמם התפתחו על וונוס במשך זמן קצר וללא דחיפה, שיעבוד או סבל של התחבטות בין שני השבילים באינטליגנציה.
למה הדבר דומה? המורה המצטיינת ביותר בהוראה, שהייתה התלמידה המצטיינת ביותר בלימודים, מגיעה לכיתה של ילדים קשי חינוך, אשר המוח שלהם בנוי כך, שהם מקרקסים אותה, בין אם הם רוצים או לא.
בתרבויות כמו וונוס, שהתפתחו ללא צורך להתגונן מפני אויב, אין גם עירנות גדולה, כי במבנה האדם, כאשר טוב לו והבטן מלאה, הוא מעדיף ללכת לישון. כך שלמעשה נוצר מצב של תרדמה במודעות. אך מה שמעניין במיוחד – הגורם שאיפשר להם להתפתח, היו המורים הרוחניים, שהסתובבו ביניהם ללא הפסקה, ולא אפשרו להם לטעות באופן קיצוני. גם זה היה סוג של ניסיון מבוקר שביצעו הישויות הקוסמיות.
על כדור הארץ, ישויות עליון פרשו ועזבו את האדם לפני אלפיים שנה בערך, ובכך נתנו לאנושות אפשרות לבטא את עצמה ולהגיע לעצמאות, ואף להפיק מסקנות ולקחים מלימודיה בכוחות עצמה. המאסטרים והמורים בבשר הם נשמות קוסמיות, שהמשיכו לחיות בין בני האדם, אך יש להבחין בינם לבין המורים השייכים לקונפדרציות היקומיות, שהם מיני אלוהים.
כהני הדת חדלו לעמוד פנים אל פנים מול האלוהים. ישויות עליון שיצרו קשר דרך הנביאים או בדרך תיקשור, חדלו מכך מאז פרעה אחנתון, משה ותאלס ממילטוס, שהיו אחרונים לקיים מגע ישיר עמם. לאחר המאה השישית לפנה"ס, בה חיו בודהא, פיתגוראס ולאו צה, העליונים עזבו את האנושות ואת עם ישראל לנפשם, בכדי לראות איך הללו יצליחו להסתדר ולהתפתח בכוחות תושייתם.
למדנו שהסבל מפתח מהר, כי המכות מלמדות מהר לא להכניס את האצבע בשנית לאש. אך הלימוד בדרך מהירה זו גם יוצר קארמה, דבר המכתיב זיקוק נוסף. הקארמה גורמת לצורך לחזור על התנסויות וזו הסיבה שהמתפתחים בדרך השלילית לומדים את השיעורים באופן חד וביעילות. כאשר הם מפנימים התנסות, אין דבר שיכול לגרום לבלבול. זו הדרך השלילית שמלמדת בהיתוך בתנור שוב ושוב, דבר הגורם ללימוד אינטנסיבי, ללא שום ספיקות לגבי האמת של קרינת אורם. ואילו הוונוסאים חיו בחממה בין מוריהם, ללא קארמה. את לימודי הקארמה הם למדו רק באופן עיוני.
האמת היא, שבמרחב יש ישויות ובני אדם המעדיפים להתפתח לאטם במצב של פירוד בין הגופים, מבלי להתממש בגוף פיזי. הסיבה לכך היא התנסויות קשות שעברו עליהם, כגון התאבדות, והתוצאה היא שהם מעדיפים לחיות ללא גוף פיזי, ואז הם לומדים עיונית ומשתתפים באירועים של הרצאות במרחבי היקום.
ישויות שהתפתחו ללא הקונפליקט, יכולות בגלל אופיין המתון לדרוך בממד הבא בעדינות של פייה, וזהו כוחן המרפא. אבל כשצריך ליטול לידיים פרויקט התפתחותי הקשור עם צורך דחוף לשנות ויברציה ולרדת לממד הפיזי, קשה להן למלא תפקיד זה בהצלחה; לעומת מי שמכיר את הסבל על בוריו כי למד זאת שוב ושוב על בשרו.
ההתנסות על כוכב-הלכת וונוס
באחת הפעמים בהן לקחוני לוונוס בכדי שאלמד איך וונוס הגיעה להתפתחות חיובית, ראיתי עיר מסודרת כפי שעל פלנטה ארץ אפשר לראות כמותה אולי במדינות אירופה הצפונית, עיר משופעת בעצים יפי מראה ושדות ירוקים ומעובדים היטב.
הבתים היו פשוטים, בשילוב של קשתות וזוויות. לא היו שם מבנים רבי קומות, והאנשים שפסעו ברחובות הקרינו סבר פנים מאירות. הם האצילו הרמוניה ושלמות עם עצמם ועם הסביבה. השלמות של הקרינה שלהם לא הסגירה כוונות זדון או רוע. הם היו גבוהים באופן בולט, לא פחות משניים וחצי או שלושה מטר. מבחינתנו הם נראו כענקים, אך עדינותם ודקות גיזרתם לא הותירו כל ספק, שאינם מפחידים ואינם גסים כפי שאנו תופסים 'ענקים'. הם שפעו יופי וחן כשל דוד הצעיר ולא קניבליזם כשל גוליית, למרות גובהם הרב.
הוונוסיאנים התהלכו ברחובות בנחת, שוחחו ביניהם בפינות רחוב. בתי-קפה נראו לעין אך לא בדומה לבתי-הקפה המוכרים לנו, מאחר וכאן נעדרו ההמולה והאנרגיה הדחוסה, וכל הנוכחים שיתפו אחד את השני בחוויה קבוצתית, תוך קליטת מסרים שחבריהם מעבירים להם, בדיבור או במחשבה.
כיצד התנהלה אותה תרבות וונוסאית, ומה היה הבסיס לשותפות ולהבנות הזיכרון החברתי שלהם?
כבר אז, בעבר הרחוק, כאשר היו עדיין בגוף פיזי, הם קלטו מרצון ומתוך אהבת אמת, את המסר של קבוצת זיכרון חברתי. על פי הדרך בה ראיתי אותם מתנהלים, הבנתי מיד מה בעצם הפריע לנו כל כך, על כוכבנו האדום מאדים, להבין את משמעויות האינטליגנציה היקומית.
תבניות-מחשבה שהועברו אלי על ידי מוריי ומדריכיי הוונוסאים, גרמו לי לשינוי דראסטי בתפיסת עולמי, לגבי הבנות הפלוס והמינוס. בראותי את התמונות של השותפות מתוך אהבה ורצון טוב, בכל תחום אפשרי על הפלנטה המוארת שלהם, קלטתי בעצם מדוע הם עברו לממד הלב, הממד הרביעי, ללא שום קשיים, למעשה. בחשיכה של הניפרדות, עוד בהיותם בבשר, כבר ידעו לנהוג כקבוצה לכל דבר, וכמורכבות חברתית אכפתית, הרואה את הזולת כחלק אינטגרלי מעצמה.
ברחובותיה הרחבים של אותה עיר, נעו כלי רכב גדולים שדמו מאד לחשמליות הישנות על פלנטה ארץ. אך היה זה קרון אחד בלבד, ולא הבחנתי במסילה כלשהי. למרות זאת, החשמליות נעו במסלול קבוע, ללא סטייה לצדדים. המקום בו נעצרו היה רחבה גדולה, כיכרות העיר, היכן שאנשים המתינו בניחותא תוך שיחות וחילופי דברים ביניהם.
במרכז כל כיכר-פיאצה כזאת, ראיתי מופעים והצגות אשר הצחיקו את הצופים ועוררו בהם גלי צחוק רמים. הבחנתי שבכל מקום כזה, התקיים מופע והייתה תחושה שאי אפשר כלל להגיע למצב בדידות או שעמום. די היה לנסוע מרחק תחנה אחת באותה חשמלית, בשביל לשנות את אופי ההצגה. ההצגות היו מגוונות ביותר, ממחזה של אהבה בין זוגות ועד למופעי קרקס.
וונוס, בתקופה ההיא, לא הייתה לוהטת ורותחת כפי שהינה כיום, אלא מכניסת אורחים בממד הבשר, הצומח והחי. מדובר על תקופה שלפני כחצי מיליון שנים, על פי דרך מדידת הזמן שלנו. אנשי וונוס חיו בשלווה, והבחנתי שם בתופעה חברתית כלכלית מיוחדת. הכסף לא היה מוכר כלל וחברה זו לא הגיעה לשימוש בכסף בתולדותיה. בזמנים קדומים, היו בנמצא חילופי סחורות. יותר מאוחר, בני וונוס הגיעו להבנה שהכוח הוא בקבוצה, והערך הבסיסי הנהוג בחברה שלהם היה: אדם באשר הוא אדם זכאי לקבל את כל צרכיו הקיומיים, ללא תמורה. זה היה הבסיס לתפיסה חברתית, בה צורכי הגוף הפיזי, כמו כסות, מזון ובגד, לא נחשבו לדברים שצריך להיאבק בעבורם עד חורמה, אלא היה מובן מאליו שעל האדם לקבלם, מעצם ההסכם החברתי.
תפיסה חברתית זו הביאה להבנות, שעל מוצרי הצריכה להימצא בהישג יד. על ידי כך שהיו מומחים בניהול משאבים, מומחי על שהתמחו באופן יותר כוללני ידעו לערוך חישובי גודל האוכלוסייה וצרכיה, בכמה תחומים כגון מזון פיזי ורוחני, גנים ציבוריים וכן הלאה. הם השתמשו במשאבי הטבע שלהם באופן מאד מאוזן ומתואם, על פי חלוקת תכנית המקורות והמשאבים, ללא בזבוז אנרגיה לריק עבור מותרות ראווה, וללא מגוון חסר תועלת, שנועד רק ליצירת מעמדות.
אף אדם לא התערב בתחומו של אחר, כי כל אחד קיבל ברצינות את עבודתו שלו, ואת התרומה שהוא תורם לקבוצה. המקצוע בו עסק האדם, נבנה אט אט בידי מומחים הדומים לפסיכולוגים, שהיו מתבוננים בטבע הנשמה של כל איש ואיש ומספקים לו הכוונה אל המהות האמתית של נשמתו ויעודו בדרך ההתפתחות הרוחנית.
כל המוצרים שאנו מכירים מעולמנו, כמכוניות פרטיות ובתים מסוגים שונים, היו קיימים שם, וכן גם נופש בכל הצורות. ברם בצריכת מכוניות או אוניות, היה דגם מסוים עבור כל גודל מנוע ועבור כל צורך, אך לא היה שם רישום בטאבו ולא היו פרקליטים ובתי-משפט להתדיינות על רכוש או שייכות. מושגים כאלו היו זרים ובלתי מוכרים. מבנה המוח שלהם היה שונה משלנו. לדוגמא, ידעו שאם לוקחים מכונית לנסיעה ממקום למקום, עליהם להשאיר אותה במקום המיועד לכך, היכן שמישהו אחר יוכל להשתמש בה בעת שיזדקק לכך.
מה קרה לי כאשר לקחו אותי, עם האנרגיה הכוחנית שלי, לבקר על וונוס? השאירו אותי לנפשי כדי לבדוק כיצד אגיב כאשר אמצא במקום בו שום דבר אינו שייך לאף אחד, ולאמיתו של דבר, כל אחד מרגיש בעל-בית על הכול. בשעת הניסיון הזה, חוויתי טראומה בעודי מסתובב ברחובות. ראיתי שלא מבינים אותי. חשתי שאני גונב בסופרמרקט. מה שהוונוסיאנים הביעו בעצם, גרם לי להיסגר ולא לשתף פעולה. כשהייתי רעב ורציתי לאכול, נכנסתי למסעדה. עשיתי חשבון: איך אוכל לעמוד במחיר שבוודאי יגבו ממני? לא היה לי כסף, אבל הייתי טיפוס אחראי.
לא יכולתי להגיד למישהו שאיני יכול לעמוד בתשלום, והסתובבתי רעב עד שלא יכולתי עוד לגבור על הרעב. נכנסתי למסעדה. אמרתי למנהל שאין לי אמצעי תשלום. הוא הביט בי ולא הבין למה אני מתכוון. הוא שאל אם אני רעב, ואמרתי: לא אכלתי מזמן. בוא אחרי, הוא אמר לי, והושיב אותי בפינה מאד מרווחת. היום אני חושב, שאולי זו הייתה הפינה של הרעבים מאד… הוא הלך ובעצמו הביא לי מגש גדול, מכוסה בכעין מכסה פעמון, אותו הניח באמצע השולחן. בפתחו את המכסה, חשבתי שאני מתעלף. הניחוח היה מופלא ומה שראיתי על המגש קסם לי מאד.
הוא קד קידה והביא כלי אוכל ושתיה בחמימות רבה. הייתה לי הרגה שיהיה עלי לשלם תמורת הארוחה בעבודה, כמו שטיפת כלים. אבל מה שהיה מוזר מכל, הם הקידה והחיוך. הוא הציף אותי באנרגיה של אהבה. זה היה מעבר ליכולתי לקבל. חוויתי טראומה אמתית אך הרעב הציק לי וגבר עלי והתחלתי לנגוס במזון. האיש התרחק ושמתי לב, כי הוא מסתכל עלי מרחוק. אולי חושב, איזו מין חיה מוזרה.
אכלתי וגם נחנקתי מחמת המהירות. היין היה משובח להפליא. האיש הופיע שוב ושאל באהבה: אתה מרוצה? אמרתי: מאד. בוא אחריי, הוא הוסיף ואמר. חשבתי שהוא מוביל אותי למטבח לעבודות ניקיון. הוא הושיבני אצל שולחן בו ישב אדם מסביר פנים, אולי היה זקן אך נראה מאד אנרגטי. בעל המסעדה שאל אם אני מוכן להקדיש לו מזמני. התברר שהאיש הוא כהן ופסיכולוג ושהוזמן במיוחד שעה שאכלתי כדי לרפא את בעייתי. אך אני לא ידעתי זאת. רק אחר כך התברר לי, שהם חשבו שהייתי זקוק להילינג מיוחד.
כעבור פרק זמן ממושך של שיחה, הכהן אמר לי שאוכל תמיד לבוא לשיחה נוספת, ואז הופיע בעל המסעדה ואמר: מתי שתרצה – המקום פתוח עבורך. אנו מאושרים על כך שבחרת בנו ובאת דווקא אלינו לאכול. הרי יש בתי אוכל רבים באזור!
זמן רב הסתובבתי בהלם הקשור בטוב ליבם של אנשי וונוס. לא הייתי מסוגל לקבל התנהגות כה בלתי מובנת וחריגה, בכלים שרכשתי במערכות אליהן הורגלתי.