הוצאת העידן החדש

מפגש אצל הארי 24.11.14

נוכחים: גילה גולן, ציפורה אלפרין ופרופ' הארי פרידמן

תורת האתיקה של אריסטו

הדיון סב על מושגים בהבנת פיתוח האיכויות המתייחסות לסוגיית האופי ושאלת מיהו האדם בעל המידות.

חמש מידות האופי הן חוכמה ואומץ, מתינות, נדיבות וצדק. המושגים הם:

אנטלקייהקיימות (viability)

נובע מהשורש: אנטלס, שלמות

תלוס: תכלית. מצב השלמות הוא המוצג תכלית.

ארתה - מצויינות

התכלית מושגת על ידי אקייה: פעילות

וגם: אנדלקייה – התמדה, המשכיות

העשייה היא המובילה לקראת התכלית.

(במקביל לכך מוצג המודל של "כוכב הגאולה" של פרנץ רוזנברג. במודל זה 'התכלית' מתוארת בתור - הגאולה.

המודל של פרנץ רוזנברג הוא מגן דויד כשהמשולש הראשון מציג את האל, האדם והעולם. ואילו המשולש השני מציג את מערכות היחסים בין שלושתם: יחסי אל-אדם, שהם התגלות, יחסי אדם-עולם (אתיקה ויצירה?), ויחסי אל-עולם (שכל אוניברסאלי, תכנית ובריאה?)

 המסלול הוא על ידי פעילות ועשייה.

פעילות ועשייה

בנושא הפעילות, עיקר הישג האדם הוא היכולת להפוך את ה'חשק' (או הארוס)  מן היצר – ליצירה, ולהעמידו לרשות התבונה. מדובר בהעמדת הכוחות הראשוניים למטרות התבונה, כך שהם עומדים לשירות הנשמה ולא לשירות הרצונות השונים של היצר.

לאור הצגת הפעילות כנושא מרכזי הארי בהדגשה רבה, טוען שאופי הוא ממשות כשהאדם מסוגל להפוך את הפאסיביות – לאקטיביות.

תפקיד ההיבט האקטיבי הוא לשמר את מצב השלמות.

מצב השלמות- כתכלית (תלוס), כשהעבודה לאחר שהשגת זאת היא לשמר את זה.

אנרגיה – פירושה להיות בפעולה.

אנטלקייה– לשמר את מצב השלמות והמטרה, כאשר צריך כל העת לעבוד על מנת לשמר אותם (קיימות... שימור - אנטלקייה).

אצל אריסטו הקיום אינו אינרטי אלא העיקר הוא כי מעשינו הם החשובים. עשייה –  נועדה לשם התכלית: כשמכך נגזר שנחוצים לצורך זה האמצעים לכך, ולאחר מכן מציאת שיטות הפעולה

לצורך הקיימות – To Be– צריך לעשות, עשייה זו ההוויה. אצל אריסטו אני חייב לחשוב, להיות בפעילות, כדי להיות קיים. אצל אריסטו הקיום זה פעילות. הסבר להוויה זה על ידי הפעלה.

      (הערה): בלימוד רוחני של ג'נאנה יוגה, אדוויטה וודאנטה, על מנת שעשייה תהיה ערכית נחוץ שההוויה, להיות, תהא קודמת לעשייה. (העשייה כשהיא פועל יוצא של ההוויה נחשבת בעלת ערך כי היא נובעת מהמקום הנכון, מהוויה. כי יש גם עשייה שאינה נובעת ממקום נכון.)

אפשר לזהות את תפיסת ההוויה כקודמת לפי האתיקה האריסטוטלית –  כשמאירים על כך ש"אוידמוניה" (מטרה כוללת) זה מקסימום חיוניות. וזה ישנו רק מתי שהאדם קשור לאוידמון שלו. שהוא עצם עצמו, זאת אומרת שהגיע להיות מחובר לעצמי הגבוה שלו; הוא מגלה דבר שלא ידע על עצמו, את מהות עצמו; ומהו הגורם שהפעיל אותו. אך תחילה הוא לא מכיר אותו ועליו לגלותו ולהיות אותו.

תחילה הוא בחזקת מופעל, כשכוחות הגוף פועלים עליו. ואז עליו אט אט להיות בקשר עם האוידמון שלו. זאת על ידי פעילות 'המידות' בחייו. אז הוא מכיר את הנשמה שלו, ואט אט הוא מגיע לחיות את חיי הנשמה.

בתחילה, בהדרגה, הוא מתחיל לחיות את כוחות הגוף - ולאחר מכן הוא מגיע ליכולת לשלוט בהם.

חמש המידותהן כאמור חוכמה, אומץ, מתינות, נדיבות וצדק. נקודת המשען היא קנה-המידה.

קנה-מידההוא שמעגן את הדברים. האדם יכול לשאוב זאת למשל ממקור סמכות לדוגמא של העם שהוא משויך אליו.

הגישה המוסרית מסבירה את בניית האופי: בכך שהאדם נולד עם יצרים כה חזקים, הוא מחפש סיפוק מיידי לכל גירוי. אין לו איפוק אפילו לרגע. האיפוק יוצר אופי, הוא מעניק את השליטה העצמית.  

האופי נוצר בצורה של רכישת שליטה שאתה מקבל על מעשיך.

מה שמפעיל את האדם בצורתו הטבעית זה 'עיקרון ההנאה'. אפשר ליצור תוכנית חינוך לשאוב הפקת סיפוק מ-upsעל ידי כך שבצורת משחק מלמדים שאיפוק מוביל לסיפוק דרך התבונה. במשחק אם אתה מתאפק אתה מתוגמל.

נשאלת השאלה, באיזו נקודה נמצא נושא האיפוק בפסיכולוגיה המודרנית כיום?

אפשר לגזור הבנות מכך שהדרך של התפתחות האדם מתחילה מאהבה עצמית.

אהבה עצמית יכולה להיות הבסיס לאהבת האחרים.

כי מה קורה עם ההתבגרות? אנו נעשים יותר חזקים מהיצרים שלנו. עיקרון ההנאה נשאר. אך מכירים במציאות. כי עיקרון המציאות נכנס לתמונה. אתה רוצה "את האובייקט הזה"? אך אתה בוחן האם זה אפשרי??

אתה יכול לקחת בחשבון את המציאות, ואז מדובר לבחון על ידי שיקול הדעת.  כבר לא בוחרים מה שהתשוקה רוצה, לומדים לחכות – לבחון מה לרצות ומה אי אפשר לרצות. בוחרים בצורה יותר נבונה.

אתה עצמך הוא הלימוד. אהבה עצמית זה הלימוד. וזאת כדי שתהיה מסוגל לאחר מכן לאמפטיה כלפי הזולת ולידיעה מה כן לעשות או מה לא לעשות לזולתך.

אנשי הסיפוק לא מבינים את התכלית, שעשיית הטוב לזולת תגרום להם לאושר עילאי. ואהבת לרעך כמוך, פירושו 'כמוך' שזה עניין הלימוד ממנו תגיע לאהבת רעך דרך אהבה עצמית.

"עיקר שביעת רצונו של האדם - ההרגש שעושה טוב לאחרים" (הרבי מלובביץ').

מידות – משמעותן באיזו מידה אתה נותן ביטוי לכוח התבונה שלך.

האופי הוא בעל שלוש איכויות שהן גמישות, יציבות ואיזון. האם הכוח שלך העומד לרשותך מלידה הופך לכוח התבונה?

הגמישות פירושה אבולוציה בכל זמן של קנה-המידה שלך עם הזמן.

המוח משתנה לפי קנה המידה שהוא בוחר. נוירולוגית כך המוח פועל לא לפי חוקי הטבע, אלא מבחירה של קנה-המידה.

קנה-המידה הוא מעל לזמן. הטמפוראלי או הזמני הוא נענה לפי קנה-המידה, בבסיס המחשבה.

יש שני סוגים של חסדים שאתה יכול לגמול – יש חסד כשהשני תלוי בך.

או שמדובר ב'חסדים טובים', כלומר אלו הם חסדים שמביאים את השני לבנות אופי.

·        הערה שלי: בהמשך לנושא האתיקה, נראה שהדיון התפתח לעניין הגוף הפיזי שמעמדו בתפיסת האדם כטעות קיומית בקיום האנושי, שהרי הוא מעיקרו מקור להזדהות מוטעית עם הגוף הפיזי בתור זהותו.

·         הפילוסוף בן תקופתנו קן ווילבר (המכון האינטגרלי) דן בכך ששתי המגמות, זו המבזה את החומר (רוחניות בעבר) וזו המבזה את הרוח (המטריאליזם) אינן פועלות באיזון כשנוטות להדיר את הקוטב השני. תפיסה "אינטגרלית" מקדמת את עיקרון החיים לרוח ולחומר בשילוב תוך קבלה הדדית (אם גם אין ביניהן שוויון מבחינת מעמדן).

·        מאידך, גם התפיסה שנדונה שהגוף הפיזי הוא למעשה כל מה שקיים אינה כוללת סולם רחב של מחשבת העולם בהיסטוריה של הפילוסופיה בדבר אינסופיות ונצחיות.