הוצאת העידן החדש

 

סיפור אליהו והמאבק העתיק בפגאנים

מאת: ציפורה ויהודה אלפרין

פלנטות, מערכות-שמש וגלקסיות בדרך התפתחותן ביקום, מגיעות בתקופות מסוימות למצבי תודעה מוארים. זוהי הזדמנות פז עבור האוכלוסייה של אותן מערכות לערוך 'קפיצת-מדרגה' בהתפתחותן. כלומר, לפתח תרבות של הבנת האחד והאחדות. דהיינו, להשיל מעליהן את התפיסה של הנבדלות והחמדנות ולהבין את משמעויות האחדות.

בכל מיני צמתים בדרך האבולוציה, האינטליגנציה הקוסמית דואגת שתרבויות אנוש ילמדו את המשמעויות של התפתחות המערכות והאדם. מטרתן היא להגיע אל שלב אבולוציוני של מודעות מוארת לגבי המתרחש באותה מערכת שהן למעשה מאכלסות אותה. כמו כן ניטל עליהן לקחת אחריות על 'כלי-הטיס' המשוכלל שהן למעשה מיישבות ומתגוררות בו.

אם מדובר בכוכב ארץ, אפשר לראות היטב שבכל התרבויות המרכזיות שהתפתחו עליו הייתה דחיפה של עליונים לכיוון לימוד הנאורות, במובן של התפתחות התודעה באותן תרבויות אנוש. לדוגמא תרבויות שהן ספק מיתוס ספק פרהיסטוריה, כמו למוריה, אטלנטיס או מצרים העתיקה, הגיעו לגבהים מבחינת יכולות האדם להתחבר אל הידע והטכנולוגיה, אך מערכות שלטון ששלטו בכיפה לא אפשרו את הדבר ויצרו כיוון תרבותי שלילי של ניוון ודגנרציה בהתפתחות, דבר שגרם להרס אותה תרבות.

ברגע שתרבות אנושית 'יורדת מהפסים' במובן הצופן המוסרי של ההתפתחות, מיד דואג לכך היקום שתבוא תרבות אחרת תחתיה, שתוכל למלא את התפקיד באותה צומת מיוחדת של קפיצה קוואנטית או עלייה לממד תודעה רחבה יותר. כי התכנית האלוהית היא עצם ההתפתחות של מערכות בבריאה, כשהאדם הוא למעשה על מסלול האבולוציה של האל עצמו, ללקיחת אחריות על תחזוקת הטבע ועל יצירת תרבויות מושלמות יותר.  

סיפור ההתמודדות המוסרית של אליהו מול העמים השכנים, מתואר מנקודת ההנחה שבסיפור זה משתקף מאבק עתיק יותר, של העיקרון הפטריארכאלי הכבוד לחיים, מצד האל והאדם שמגלם את צלם האלוהים בעולם החומרי. עיקרון המוסר הפטריארכאלי מתעמת מול הכוח שמייצג את העיקרון הנשי, מול ההקצנה של הפגאנים באלמנט הניאוף והטקסים המיניים. מדובר בכוח הגברי שחושש מן החופש המיני שעשוי להעביר את האישה על דעתה.

המוסר 'השבתאי' הוא ארכיטיפ ידוע באסטרולוגיה וברמות אזוטריות של הידע הקדום. ארכיטיפ השבתאי מייצג את התנועה לעבר גיבוש או 'קריסטליזציה' מאובנת, שסמלה הוא הקובייה המרובעת שמייצגת את המקובעות החומרנית. ומצד שני, שבתאי מסמל את הצורך להישמר מבעיית הניוון שקשורה בניאוף והטאבו שיוצרות תרבויות, לגבי טהרת המשפחה ומצבי סטייה: החל מגילוי עריות וכלה בחוסר יכולת חברתית לדעת מי אביך ומי אמך, ועם מי אין ראוי ליצור משפחה ולהביא ילדים לעולם. לאור הצורך להימנע מהסטייה שמובילה לדגנרציה וחולי במובן של גנטיקה פגומה. כידוע בתרבויות שבהן מקובלים נישואים בין קרובי משפחה, התוצאה היא צאצאים עם פגמים מולדים. תופעה שכזו פוגעת במהלך האבולוציה של התרבות ומהווה משקל נכבד בגורם של הבנת המושג "לא יהיו לך אלוהים אחרים על פני". שהרי בתקופות קדומות היו תופעות של סגידה לפאלוס או לאלה המטריארכאלית, ובזרמים מסוימים של פולחנים אלו נכללו טקסי אורגיות מיניות, שבהן המנצח או המנצחת היו אלו שצברו יותר נקודות במגעים מיניים בתחרויות ובטקסים.

אליהו נשלח בשליחות מיוחדת על ידי מערכת שבתאי, שהיא מערכת כוכבית שאחראית ביקום לבניית  התרבות האנושית ויצירתה. סיפור אליהו מתרחש על רקע הקשרים עם תרבות צור וצידון שקשרה יחסי נישואין בין איזבל נסיכת צור לממלכת ישראל. איזבל מלכתו של אחאב שלטה ברמה בארמונו ובעמו של המלך. ובאמת באותה תקופה התפתח מצב של שחרור הרסן שאופייני לחברות פגאניות. התופעה ידועה בהיסטוריה בכך שנבעה מהמקורות הגבוהים ביותר – חצרות המלכות. היה צורך דחוף לערוך תיקון וטיהור מטעם מערכת שבתאי, כדי לכוונן את האנרגיה האנושית בהתאם למהות שמירת הגבולות השבתאית מחדש. אליהו, ישות קוסמית, קיבל על עצמו את התפקיד הזה.

לגבי מהלכים של בניית תרבויות אנוש, שמעוצבות על פי מחזורי עלייה ושקיעה של תרבויות, ניתן להבחין כי: א. ככל שקרבה תקופה של שינויים גדולים בכניסה למחזורים קוסמיים חדשים, שמשנים את האופי הבסיסי של פלנטות ומערכות-שמש, נוצר מצב שבו תרבויות אנוש עשויות למצוא עצמן מול שוקת שבורה. וזאת, בגלל חוסר ידע לגבי המתרחש באנושות שעל אותה פלנטה, בעקבות השינויים הפלנטאריים שמתקיימים מדי תקופות מסוימות באותו אזור של היקום.

בהתאם לכך והרבה לפני שתרבויות ביקום מתגבשות כראוי על בסיס מתוקן, האחראים על פלנטות ותרבויות אנוש משתדלים 'להזיז קדימה' ולקדם את האדם כתרבות אנושית מוארת. זאת, לצורך העלאת המודעות ולשם הבנת המתרחש במחזוריות היקום המסודרת לפי פלנטות ומערכות שמש. כלומר, התפתחות תרבויות אנוש ככלל מונעת על ידי שינויים בהתנהלות מערכות הטבע הקוסמיות, כשתרבות מסוימת לומדת להשתנות ולקבל אופי שונה בהתאם לתוואי התוכנית האלוהית, או שהיא נהרסת, אם אינה מצליחה להבין את הנדרש על פי הצורך האלוהי. צורך זה מתבטא בתור המחזוריות האבולוציונית ביקום, שבו דברים נולדים, גדלים ועוברים פאזות שונות, תוך כדי שהם מאפשרים חיים וגדילה לצומח, לחי ולאדם בצוותא. אמנם כן, תוך כדי תקופות ארוכות, פלנטות ומערכות שמש מתקרבות יותר ויותר ליכולת לבטא את הרעיון האלוהי ואת רצון האל ותכליתו, שהיא אבולוציה מתמדת של התודעה.

אך האדם, שהינו חלק אינטגראלי מהתודעה האלוהית, חייב בצומת דרכים מסוג זה המתרחש כיום, להתקרב אל מהות האנרגיה, להבנת הויבראציה והמודעות של הפלנטה המשתנה. אחרת דין אותה תרבות להכחדה ולבניית תרבות חדשה במקומה; כשהתרבות החדשה תוכל להתפתח ולעמוד במשימות ובצורכי הפלנטה המתחדשת. כך בכל היקום. כך מתהווים גם סיפורי התנ"ך שמתארים אף הם מצבי תרבות של אי שביעות רצון מתרבויות מסוימות ביקום, למשל בסיפור המבול, מי נוח. אפשר להציג כדוגמא פלנטארית את כוכב ארץ שעבר תהליך הרס ומבול מוקדם במיתוס של אטלנטיס, ועוד כל מיני עמים שלא שרדו ונכחדו בגלל תרבות פגומה על ידי עיוותים מיניים, מחוסר יכולת לעקוב אחר דרישות האינטליגנציה הקוסמית.

תרבות מצרים העתיקה הייתה תרבות חיובית ומתפתחת בהדרכתן של מערכות אור ביקום, והעלתה לשלטון את פרעה אחנתון שניסה להכניס רפורמות ולחדש את הרוח האלוהית בדמות האל רא (השמש), כנציג של עיקרון מאחד של אלוהות אחת. אלוהות אחת זו, שמאחוריה מתייצבת הקונפדרציה של הפלנטות, היא שהייתה מושא הלימוד של אחוות האחים הלבנים ביקום. ברם הכוהנים המושחתים וההמונים הנבערים לא אפשרו לרפורמה זו להתרחש בזמנו של אחנתון. פרויקט עם ישראל הפך להיות הפרויקט הבא שהוא הכרטיס היקומי לכניסה של אנושות מפותחת עם תרבות של אהבת הלב.

מה מתרחש על כוכב ארץ בימינו אנו? איך להותיר מאחורינו את הישן ולהתחדש בהצלחה, לאפשר כניסת רוח חדשה בעולם מתחדש? 'תוכנית ההתפתחות' של הבורא האינסופי יצאה לדרך, ובה נכללו גם השינויים שעתידים להתרחש בעולמנו, משך מחזורים קוסמיים קצרים או ארוכים יותר. לכן כל פלנטה וכל מערכת שמש וכל גלקסיה הן בעלות פוטנציאל התפתחותי שאינו תלוי רק בהן, אלא גם באינטליגנציה של הבורא שברא כל אלה.

כשמדובר בקוסמוס, על פי המסורת האזוטרית יש שתי 'תכניות התפתחות' – 1. אבולוציה של מערכת הפלנטות. 2. אבולוציה של האינטליגנציה או האנושות שמיישבת את הפלנטה.

האל האינסופי טמן מתחילת הבריאה את זרעי ההתפתחות של מחזורים ומקצבים בחיי כל המערכות שביקום. במובן זה, פלנטה ארץ עולה לממד גבוה יותר בהתאם לתוכנית הבראשיתית. בעקבות זאת, כל האינטליגנציה הקיימת ביקום וכל תרבויות האנוש הן הוא עצמו, הן זהות לאינטליגנציה הבראשיתית. ונדרש מהן להבין, לקבל ולדעת את משמעויות התוכנית האלוהית.

בעזרת תכנית האבולוציה האלוהית של פלנטות וכוכבי-לכת, מי שצריכה לקחת אחריות על השלבים הראשוניים של המהלך זוהי האינטליגנציה המאכלסת אותן, שהיא אותה תרבות אנוש. תורות אנושיות אינטליגנטיות עוקבות אחר התוכנית בדרכה של האנושות להבנת תכנית הארכיטקט הגדול.

בכדי שתוכל לעקוב אחר השלבים בתולדות פלנטה ארץ במהלך האבולוציה, כשהשלטון בה ניתן משך אלפי שנים בידי מערכות משתלטות, על האנושות בימינו להבין שהגיעה תקופת השינוי. יש לגלות הבנה ולקחת אחריות על כוכב ארץ. נחוץ לרכוש מודעות לטיפוח ועיבוד הגן המופלא שקיבלנו, ולשרת בתור אנושות מפותחת את המערכת שמזינה אותנו ושמתוכה אנו צומחים. מדוע? כי הלוגוס הפלנטארי שהיה אחראי עד כה על תפקוד הפלנטה, כשהאדם היה בחיתוליו, מחייב כעת להותיר בידי האדם את המושכות. כך שהאדם האינטליגנטי ייקח על עצמו את הניהול המיטיב והאוהב של אימא אדמה. והלוגוס הפלנטארי עובר לשלב של טיפול במערכות אחרות שזקוקות לידע שלו. האדם אמור לטפל באימא הזו, האדמה, ולעזור לעצמו להתפתח, תוך בניית מערכות כאלו שתאפשרנה לאינטליגנציה שלו להמשיך להתקיים ברווחה ובשמחה על כוכב ארץ.

האינטליגנציה האלוהית בראה את הבריאה בשביל עצמה, כשהניצוצות האלוהיים שמוכנים להתבטא בגוף אדם, הם היא עצמה. וזאת בכדי שהם יתפתחו ויגיעו בדרך זו אל המקומות הגבוהים והשמימיים. הבריאה הינה סדנא להתפתחות האל. 

 המרכבה

כפי שהציפור נוסקת אל על עד כלות הנשימה, כפי שהזאב מפנה את חרטומו אל הירח ומיילל, כמו שהנחש במיתולוגיות שואף לרכוש כנפי ציפור, ומטפס אל ראש העץ והופך לנחש הנוצות, כן גם האדם מבקש לדעת מה מתרחש שם בשמיים.

כי כשהאלוהות נתנה את התורה לא אמרה מילה וחצי מילה על המתרחש בשמיים. אמנם קיבלנו את סיפור 'מעשה מרכבה' ביחזקאל, אבל לעומת זאת סיפרו לנו כל מה שניתן לספר על אודות הארץ.

הדבר היחיד שאנו יודעים אודות השמים זה מה שאמר חברו של איוב, בלדד השוחי שהתבטא אודות 'השלום שהוא יודע לעשות במרומיו'. ואנו על הארץ כה מייחלים לשלום!

היחידים שדיברו קצת על ממד השמיים היו הנביאים, שרמזו על פמליה של מעלה, או מיני מלאכים המשרתים בקודש. ואנחנו כאדם, בעלי חוכמה וידע וניצוץ אלוהי, שואפים לחקור ולדעת את המשמעויות הקשורות באל, במלאכים ובפמליות של מעלה. וכך הגענו ליכולות טכניות לעוף אל האטמוספרה ולחצות אותה, להתרחק מהארץ ולהצליח אפילו לטייל קצת על הירח. והמעצמות הגדולות באנושות משקיעות משאבים רבים לצורך הניסיון לדעת איך לאכלס פלנטות אחרות כמו מאדים ושבתאי ועוד גרמי שמיים. במאדים אפילו התגלו בימים אלה כמויות גדולות של מים.

לעומת האדם הפלנטארי שאנו מכירים היטב, הופיעו לא מעט אינטליגנציות יקומיות בספינות, שרבים מאתנו זכו לפגוש בממדים של חזון, מדיטציה או אפילו מפגשים מהסוג השלישי.

ובעצם, אנו מתעלמים מהעובדה שכבר בימי קדם, בתקופתו של משה, ישב עמו האלוהים פנים אל פנים (שמות, כי תשא). כמו כן ידוע בספרות הקבלית שהיו מי שידעו לטפס אל עליונים, להיכנס לפרדס ולעלות לשמים, או אף לרדת חזרה בשלום, כמו רבי עקיבא או להבדיל אלישע בן אבויה שעלה וירד. חנוך עלה השמימה, אליהו עלה השמימה במרכבת אש. והנה אנו מגיעים למשמעות של 'המרכבה'.

 כלומר, במילים פשוטות ניתן לומר שכל חי, אם צמח, חיה או אדם, שאיפתו הגדולה והאמיתית היא להתרומם אל המרום, ליצור קשר ולהתענג ולדעת גם את משמעויות השמיים, אשר בתורה לא הרבו לספר עליהן כמעט.

כאן נכנסת לתמונה אותה המרכבה שמשמעותה בעצם היא כוכב "מגן-דויד". זוהי הדינאמיקה שהסימבול שלה מציג בפנינו את הכוכב המשושה שמורכב מספיראלה עולה וספיראלה יורדת, אשר מסוגלות לבטל את כוח המשיכה הארצי ולהשתחרר אל ההיבט השמימי.

זוהי המשמעות של הידע של עבודה עם אנרגיה: איזון שני שדות של אנרגיה, הנעים בכיוונים מנוגדים. מי שיכול להפעיל את המרכבה מייצג שליטה באנרגיה, ויכולת ליצור ולבנות מרכבה. שני הכוחות, החזק והחלש, רתומים למרכבה אחת, כשאתה בוחר לקבל את הדואליות שהינך ולחבק אותה ולהתעלות מעל החיכוך שבעולמנו.

אבל יש שני סוגי מרכבות כפי שיש שני סוגים של תרבויות, בני אור ובני חושך: הם ניכרים בשאיפתם אל הנשגב ואל העלאת האנושות, או בשאיפתם אל השליטה והאדנות. אלו מבקשים לפסוע בדרך הרוח והכרת החוקיות, ואלו מבקשים לכופף את החוקיות.

יש מרכבה של בני חושך, שנמצאים בשליטה על מרכבה חומרנית, שסבורים שהיכולת להתעלות אל המרכבה נעשית באמצעות השליטה בכוחות 'שביל שמאל' באלוהות, שתאפשר להם להתפתח ביכולת שלרשותם לטוס במרחבי היקום. ולשם כך נחוץ לפתח טכנולוגיה של תחזוקת הגוף הפיזי, בכדי לא להישרף מהתדר הגבוה של היקום. אך יש גבול בפניהם, לא לכל מקום הם מסוגלים לחדור ביקום. כמו שנאמר, 'לא יראני האדם וחי'. גם בני החושך שואפים השמימה מתוך רצון לשלוט על גרמי שמיים. כפי שהמדענים ממציאים טכניקות וחומרים עמידים בפני חום גבוה וחיכוך גדול.

אך במערכות החיוביות ביקום המרכבה פועלת בצורה שונה. אלה יודעים את חוקי היקום ועוקבים היטב כיצד לממש אותם. הם יודעים איך להתנהל בשמיים, מתעלים מעל חוקי הארץ (הקוטביות) ופונים ישירות אל מערכות האל האינסופי ומשרתיו המלאכים. זאת הבחירה באחרית הימים בין הליכה לפי חוקי החומר לבין הבחירה בחוקי האל האינסופי, כפי שכתוב 'והלוחות מעשה אלוהים המה והמכתב מכתב אלוהים הוא חרות על הלוחות' (כי תישא).

המרכבה נבנית כשבני האור יכולים להשאיר מאחור את הדואליות והקונפליקט, ולזנוח את הטלטלה של הקוטביות. להתעלות מעל הקונפליקט, ולהגיע אל ממדים אחרים דרך המרכבה של הרוח, הסימבול הרוחני ולא החומרי. כי אז תנועתם הקלילה וחוסר החומריות מאפשר להם טיפוס וביקור במערכות קוסמיות, להימצא מול אלוהים כפי שמשה ישב עם אלוהים פנים אל פנים מבלי להישרף מהאש. ולא היה לו כל צורך במרכבה של חומר. במערכות החיוביות, כשמצליחים להתעלות מעל הטלטלה בין הניגודים, אין זקוקים למרכבה חומרית. אליהו לא היה צריך להקריב קורבן, הספינה ציפתה לו.