הוצאת העידן החדש

השכינה: מקור האנרגיה

אי אפשר לעשות צעד אחד נוסף קדימה בדרך האבולוציה, מבלי ללמוד ולדעת על מצבה של רוח האדם. אנו והפלנטה עוזבים את הממד השלישי, החומרי ובעל הקוטביות של החיכוך הלוחמני, הסבל וחירוק השיניים. ואנו מתעלים אל הממד הרביעי של האהבה, ההבנה והשלום, ומשאירים מאחורינו את המשמעויות של הקוטביות. לא שהקוטביות מפסיקה להתקיים, אלא שאנחנו לומדים את הדרך לטפל בחיובי ובשלילי באופן שנפיק תועלת של הפקת אנרגיה מאופי הבריאה בעלת הקוטביות. הדואליות היא אנרגיה שלא נוכל לוותר עליה, אך היא תשמש את האנושות בדרך הקדמה ללא מעורבות רגשית והרסנית.

המציאות הפיזית שלנו טומנת בחובה גם את הדבר המופיע ונתפש בחמשת חושינו, כמו גם את הרעיון העומד מאחורי כל מופע פיזי. היכולת להבין ולכלול את שני הממדים הללו מאפשרת לנו הסתכלות אינטליגנטית על משמעויות האור והחושך, כפי שכתוב: 'ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור. וירא אלוהים את האור כי טוב. ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך'. דבר זה מצביע על כול העשייה והרעיון האלוהי  כבר בספר בראשית: שמים וארץ, אור וחושך, זכר ונקבה, יום ולילה וכו'. היכולת להבחין ברעיון שמאחורי עולם התופעות, היא הדבר שמפריד בין תפישה ישנה של עולם חומרי לבין התפישה החדשה של עולמנו המשתנה ומקבל הבנות חדשות. במילים אחרות, אפשר לומר שהאדם החדש יוכל להסתכל ולהבין שהרעיון יכול להוליד מציאות פיזית, אם משקיעים את האנרגיה למימושו בדרך הנכונה. וכשנחה על האדם הרוח באים הרעיונות וההשראה. וכאשר מוצאים גם מימון, הרי אז הרעיונות קורמים ממשות ומתממשים בפועל.   

רוב המורים הרוחניים מלמדים על גוף הרגש או במילים אחרות 'הגוף האסטרלי', ועל הקשר שבין הרגש, הגוף הפיזי והגוף המנטאלי או השכל. כלומר תוכנית הלימודים של ההתפתחות הרוחנית עוסקת בקשר שבין הרגש, הגוף הפיזי והשכל. והם קוראים ללימודים הללו: לימודי הרוח. לאמיתו של דבר טרם פגשתי הסבר ברור על הרוח והבנה מהי הרוח. ועוד פגם על טלאי של המורים הפרופסורים שמלמדים פילוסופיה, פסיכולוגיה וכל מיני מקצועות אחרים, זה שהכול נחשב בעיניהם כמדעי הרוח. וגם יש רובד בעם שעוסק בכל מיני הוקוס פוקוס כמו קריאה בקפה, בכף היד ובמיסטיקות למיניהן, החל ממאגיה שחורה כמו וודו וכלה במאגיה הכי לבנה של הקבלה, הכול בעיניהם נכלל בלימודי הרוח. אבל מה זה רוח? אין לאף אחד תשובה מאירת עיניים. אבל הכול מוגש מול עיני כולם כבר בעמוד הראשון של ספר בראשית. כל מה שאלוהים ברא, הכול נברא בזוגות: יבשה וים, זכר ונקבה, אור וחושך, ערב ובוקר. כמו גם חיובי ושלילי, פעיל וסביל וכו'.

דבר אחד לא נברא אלא היה קיים טרם בריאה: 'ורוח אלוהים מרחפת על פני המים'. הרוח היא בת-זוגו של הבורא שבעזרתה ניתן ואפשרי לברוא את כול הבריאה מתוך השדה של הפוטנציאלים.

לרוח אלוהים ישנם שמות רבים, כמו שכינה, שדה-האנרגיה, שדה הפוטנציאל הטהור, האינטליגנציה הקוסמית, הרשת, השדה האינטליגנטי, אינטליגנציית האינסוף, מקור-האנרגיה.

אין לרוח אלוהים משמעות עבור האדם, אלא בתור פוטנציאל להתפתחות. אין למקור האנרגיה שום ויברציה מיוחדת עד אשר מודעות האדם מביאה אותה למציאות ולהתגלמות מניפסטציה חומרית. לא אדם, לא מלאך ולא אל יכולים להחתים אותה על שום חוזה, אך כל אחד יכול להשתמש בה אם יודעים ומודעים לאופייה ולתכונותיה. מאחר ואין לה ויבראציה – פלוס ומינוס, ולכן אין לה קוטביות, היא אינה ניתנת להשגה בשום צורה פיזית. אין לה ויברציה פלוס ומינוס כי קיומה הוא טרום בריאה, והיא הייתה קיימת לפני יצירת הקוטביות והתנועה בין שני קטבים, הויבראציה.

בפוטנציאל האינטליגנציה הקוסמית נמצאים כל סודות היקום באפלה. האדם המתפתח בדרך האבולוציה חודר אט אט דרך החושך המקיף את שדה האנרגיה ורוכש מודעות. וזאת האמירה במקרא, בבראשית, שהאל היה חייב לגרש את האדם מגן עדן לאחר אכילת תפוח 'עץ הדעת', פן ישלח ידו ל'עץ-החיים' וחי לעולם 'והיה כאחד מאתנו'. כלומר אפשר ללמוד מכך כי כפי שהדברים אירעו, לא ניתן היה לדעת את סודות היקום ולגעת בהם, מבלי להתנסות בדרכי הפנמת הדעת של הטוב והרע: בקוטביות ובטלטלה בין שני הקטבים שבקיום האנושי, והקונפליקט של שני הפנים באלוהות. ומצד שני כשהאדם שוקד לרכוש מודעות אינטליגנטית ומשקיע אנרגיה בכיוון הנכון, הרי שהוא יוצר תדר תואם לכל תדר שמהדהד ביקום על אותו גל, המכונה קולן (tuning fork) אל השדה שם שוכנת רוח אלוהים. וכך הוא קושר חיבור עם הברכה המאפשרת לו להשיג את מטרותיו החיוביות. הוא לומד מתוך התנסויות קשות ומגיע ליכולת בחירה בין חיי נצח לבין גלגולים רבים של צבירת קארמה וצורך לתקן דרכיו אל הבחירה החופשית באחרית הימים.

ובכן מה היא אותה הרוח?  השדה הינו מקור-האנרגיה - והוא מצוי במקום נייטרלי כפי שכתוב: ורוח אלוהים מרחפת על פני המים. גם המדענים יודעים לומר שאין חיים בלי מים. כל החיים יצאו מהאוקיאנוסים ומהים. ואם הרוח מרחפת על פני המים פירושו של דבר שאין בה שום חומר ואין בה שום ביטוי אטומי, לא ויבראציה ולא רוטציה.  הממד שלה בעצם הוא תת, תת אטומי. היא במקום נאוטרלי. היא הינה בעצם 'הגביע הקדוש' שאנשים מחפשים אותו לשווא.

היא מקור החיים שהכול ניזון ממנו. היא לא אנרגיה אלא המקור שממנו נובעת האנרגיה. האנרגיה במהותה, על הפלוס והמינוס שבה, נובעת מתוכה, כול בריאה, יצירה ועשייה וכל המצאה שהיא של אל, מלאך או אדם, יוצאים ישירות ממנה אל ההתגלמות החומרית. כמו שכל רעיון והשראה מקורם בשדה. בשדה התת-אטומי שלה נמצאים הסודות הכמוסים ביותר, באפלה המוחלטת, בכדי שאף אחד לא יוכל לגנוב את הסודות. היא בעצם הינה השומר של הבורא האינסופי. היא זאת שנותנת רשות לגעת במאגיה, אבל היא זאת שתובעת מחיר על גניבת אנרגיה.

עבור ההולך בדרך לפי חוקי היקום, הדרך תמיד פתוחה אליה. אך אוי לו למי שעושה קיצורי-דרך ועוקף את חוקי היקום. כי אז המאגיה האינטרסנטית ממשיכה את דרכה אל הישות אשר הפרה את החוקים ופוגמת בקיום המאוזן של הישות וחייה התקינים. מסיבה זו נחקקו חוקים  כה רבים עבור החברה האנושית, ודיברות ומצוות, כל זאת על מנת לאזן את האדם ולאפשר לאדם ההולך בדרך האימפריה, דרכם של השליטים המשעבדים, להמשיך בקיומו התקין. האימפריה מנסה לשים יד על האנרגיה ללא ציות לחוקי-על קוסמיים.   

הרבה מתחת לרמה התת-אטומית, במרחב שבין כל המרחבים, היא רדומה וממשיכה להשפיע ולאזן את כל הקיים. רוח אלוהים מקרינה את טובה, את הפראנה בשפת ההודים, את הצ'י או הויטאליות בשפת הסינים, ואת השכינה אצל המקובלים, יודעי הסוד בתחום הקבלה. המונח הקבלי הוא דוכרא ונוקבא, האנרגיה הגברית והאנרגיה הנשית – נוקבא היא רוח אלוהים המרחפת על פני המים. היא מתעוררת מהתרדמה כאשר האדם היודע לרתום את הפוטנציאל האלוהי, יוצר אנרגיה אינטליגנטית ופונה אליה על פי חוקי הבריאה ומבקש או תובע את מעורבותה במציאת פתרונות יצירתיים לצורך יצירת התחדשות לאבולוציה של האנושות. היא מתמסרת בקלות ובאהבה כמו כל אישה אוהבת.

משוררים, אומנים וכותבים אחרים יודעים היטב לגעת בה למרות שאין להם מושג מי היא. היא לא שואלת שאלות כלל ונותנת לכל אחד לפי מידותיו, או יותר נכון לפי עוצמת ההשתוקקות והאנרגיה האינטליגנטית שהם מפגינים. פעמים רבות דמיון ומחשבה יצירתית לא מתממשים מיד, אך שום רעיון לא הולך לאיבוד כי מחשבות חיות תקופות ארוכות, לפעמים אפילו לעבר גלגולים נוספים עד אשר האדם-אל מוצא די אנרגיה למימושם הפיזי.

היא תמיד רוצה ומוכנה לשרת אותנו. הדמיון שלנו מפעיל אותה והיא מתחילה ליצור את עצמה מהמצב הניטרלי הרדום.

 

האדם הינו מורכבות של שלושה: נפש, שכל ורוח. בתוך הגוף הפיזי שוכנים שלושת הגופים הללו אשר מהווים את הרמה הרוחנית שבעזרתה האדם מתפתח בדרך האבולוציה.

בדרך הלימודים האזוטריים, מלמדים מורי-הרוח בעיקר על אודות גוף הרגש או הנפש – וגם אודות גוף השכל. על גוף הרוח לא מלמדים כמעט בכלל. אך בתקופה מיוחדת זו שאנו חיים בה כיום מתעורר צורך מאד דחוף ללמד על רוח האדם. אותו גוף רוח של האדם הקשור באופן ישיר עם אותה רוח אלוהים המרחפת על פני המים, שהיא באדם מקור-החיים היקומיים.

לגבי גוף הרגש או הנפש לימדו אותנו הרבה מאד שבאחרית הימים חייבים לעזוב את בעיות הנפש או האגו, ויש צורך דחוף לעלות אל הלב, ולראות את הזולת שהינו מראה של עצמנו; ולקבל את תקופת המשיח בתור תרבות חברתית, מורכבות חברתית בעלת תרבות ומודעות כוללת. לפי דברי הנביא: 'ונתתי לכם לב בשר', במקום לב האבן. וכמו כן למדנו על גוף השכל לא מעט. השכל שהינו פרוז'קטור, הוא למעשה העוזר הנאמן להתפתחות האדם ב'תקשור' (channeling), ספרות ומידע הייטק ומכאניקת החלל; ידע עצום שקידם את האנושות בדרך החיובית וגם ביכולת המניפולטיבית וגניבת הדעת של הפרט והציבור בדרך השלילית. ובתקופה מיוחדת זו שאנו חיים כיום,

אי אפשר לעשות צעד אחד נוסף קדימה בדרך האבולוציה, מבלי ללמוד ולדעת על מצבה של רוח האדם. אנו והפלנטה עוזבים את הממד השלישי, החומרי ובעל הקוטביות של החיכוך הלוחמני, הסבל וחירוק השיניים. ואנו מתעלים אל הממד הרביעי של האהבה, ההבנה והשלום, ומשאירים מאחורינו את המשמעויות של הקוטביות. לא שהקוטביות מפסיקה להתקיים, אלא שאנחנו לומדים את הדרך לטפל בחיובי ובשלילי באופן שנפיק תועלת של הפקת אנרגיה מאופי הבריאה בעלת הקוטביות. הדואליות היא אנרגיה שלא נוכל לוותר עליה, אך היא תשמש את האנושות בדרך הקדמה ללא מעורבות רגשית והרסנית.

 

בממד הרביעי חובה לגעת ברוח

השכינה יורדת, (דוכרא ונוקבא השכינה ביניהם), יש שלום בין האנרגיה הגברית והאנרגיה הנשית. קרבה זו גורמת להתקרבות שני הקטבים. יש הבנות חדשות לגבי היות האישה חלק מהשלם. מצד אחד הקצרים החשמליים גוברים כשיש התקרבות בין שניהם, ומצד שני האופי של חלקיק האטום משיג ויבראציה גבוהה יותר. במילים פשוטות, האבולוציה מהירה הרבה יותר. הצפיפות (density) בתדר יותר גבוה. השינויים תובעניים מבחינת התוכנית הקוסמית. כדור-הארץ נכנס באבולוציית היקום לשדה של אור במרכז הגלקסיה. הפלנטה מסיימת שלב חשוב במחזוריות התפתחותה.

הקושי הגדול של האדם בפרט ותרבות אנושית שלימה ככלל הינו בהתנגדות שהאדם מפיק מתוך עצמו מפחד ההתחדשות הזורמת ללא הרף בתקופה אנרגטית זו של שינוי חשמלי אדיר בין הממדים. התנגדות עיקשת של האדם מתוך אינרציה לוותר על הישן, יוצרת חום, חסימה ומחלה. האדם מפסיד את השליטה על האנרגיה הישנה שכל כך טוב הוא מכיר, בפרמטרים של הניהולים בבורסה, בבנק, במשפחה, באמונה, בעסקים ובקשרים עם חברים. הוא מעדיף להיות חולה ולצאת מהעולם בסרטן מאשר להחליף את הדיסקט למשהו חדש, אנרגטי וצעיר.

מדוע רוח האדם מתנגדת לקבל את רוח השדה

אנשים מעדיפים להישאר בכאב. נוח להם באומללות, שם הם יודעים את הפרמטרים של המשחק והחיים בדרך הישנה. וכך הם מתנגדים כל הזמן לשינויים. להמשיך להתגונן ולהגן על זהותנו הישנה, זוהי ההתנגדות להתפתחות ולקבלתו של העולם החדש. גוף הרוח באדם פוחד לשנות את רמת הויבראציה לפי רמת הויבראציה החדשה של השדה. הרוח האנושית חווה את השינויים אך פוחדת להתבלבל. הרוח היא עקשנית מאד בכל הנוגע לשינוי. אנרגיית גוף הרוח שמחברת אותנו אל המקור, מושכת אנרגיה מהשדה אל תוך המציאות שלנו. ואם הדהוד המקור משתנה הרי שגוף הרוח שלנו מתבלבל. חשוב מאד ללמוד ולדעת עד כמה אנו תלויים במקור-האנרגיה שבלעדיה אין לנו חיים.

יש לתת את הדעת ולשם לב עד כמה אנו פוסעים בתלמים אנרגטיים של תגובות שחוזרות על עצמן, ובדפוסים רגשיים של המוח וסביבת ההתנהלות שלנו.  

איך נעודד את הרוח שלנו?

להשתדל לחיות את האנרגיה החדשה בתור חוויה מרעננת ומעניינת. עלינו ללמוד לקבל את הויבראציה החדשה, ולגלם את המתרחש בדרך קלה ומהנה. לאחר התנסויות כל כך רבות בגוף הרגש, ולאחר שלמדנו לחוות ויבראציות בעזרת גוף השכל שלנו, עלינו להבין מה קורה במציאות שלנו במפגש הזה שבין האל והשכינה. לקבל חוויות של התרחבות וביטוי אנרגטי חדש המשפיע כל כך חזק על חיינו, לקבל בתוכנו שבעצם השגרה היא המוות ולהבין היטב שאנו נמצאים בתהליך של אבולוציה שמשמעותו שינויים דראסטיים בכל מהלכי חיינו. אז נקבל את כל התשובות שאנו זקוקים להן, לא רק להישרדות אלא גם לפעילות אינטליגנטית בעולם חדש מלא ברכה הנפרש לפנינו. כי בשדה נמצאים כל תשובות היקום וכל הסודות האדירים של רוח אלוהים. האנרגיה האינטליגנטית שנפעיל תהיה קולן אל הרוח, או תדר שעונה לתדר של  הרוח, ההופכת לאור שחודר בתוך כל תא בגופנו ובנפשנו. כך בכוחנו להאיר את חשכת השדה. תמיד חשבנו שהרוח שלנו צריכה להרגיע אותנו. כיום מתברר שעלינו להרגיע את הרוח, להרגיש שאנו מוגנים וזוכים להדרכה פנימית, העריך את עצמנו כהלכה ולספר לרוחנו שהכול מתפתח כשורה. אחרת נרגיש בשכלנו ובנפשנו חום הולך וגובר, עייפות והתרוקנות עד שהנטל קשה מנשוא. ובסיכומו של דבר האנרגיה הישנה הסטטית יוצרת קינטיקה שמחסלת את גופנו הפיזי. עלינו ללמוד לשחרר את הרצונות הישנים, ולחיות מעל הדברים שכל כך התרגלנו אליהם. אם לא משחררים את הישן אי אפשר להתמלא באנרגיה חדשה. סגרנו את אנרגיית הרוח לתוך האשליה שלנו.  הפכנו את הישן לכרטיס הביקור שלנו. עכשיו הזמן להבין, לקבל ולאהוב את אופי וטבע אנרגיית הרוח. האנרגיה פועלת כפוטנציאל למימוש חזונות, דמיון ורצונות התפתחות. עבודה לא נכונה תהפוך אותנו לגושי זהב. הרוח רוצה חופש. עלינו לדמיין את הטבע האמיתי שלה. היא אף פעם לא באמת עוזבת והיא משתנה ללא הרף כאשר היא משוחררת. זה העולם החדש. שימוש נכון באנרגיה. בגלל זה הבורסה מתמוטטת. הרוח לא סובלת שהכול נמצא בידיים בודדות. היא רוצה חלוקה חדשה של המשאבים. זה העידן החדש. מי שלא לומד זאת נשאר דבוק אחורה, מביט אל הישן.

נחוץ להיות גמיש. אדם שלא יוכל להתחבר להבנות החדשות, אלא אל מה שאינו רלבנטי, שכל מחשבותיו מתועלות איך לצבור הון, מאבד את הגמישות והיכולת ליצור. הוא עלול להפוך לגוש חומר ולהיות תקוע. מאחר ואנחנו ניצוץ אלוהי שהינו חלק אינטגראלי מהאל, כולנו בפוטנציה בוראים כמותו.

גם אנו יכולים ליצור ולברוא. אך גם הוא זקוק לשכינה, לשדה הפוטנציאל הטהור כדי לברוא. יש לכך ביטויים רבים. בכדי שנוכל לעשות עבודה טוב עלינו להיות מחוברים לשדה ולמי שאנחנו באמת. אנו מחוברים אך לא מודעים למי שאנו, לפוטנציאל הטמון בנו.

אבולוציה משמעותה שינויים. היעדר שינוי הוא המוות.

בזמן שאנו עדים לשינויים כל כך דראסטיים כמו בתקופת אחרית הימים המתרחשת עכשיו מול עינינו, אנרגיית השדה חודרת באופן מוגבר לממד שלנו. כשהאדם מתעקש לשמר את הישן ובז לביטוי של האנרגיה המתחדשת, אנרגיית המקור לוחצת ומקפלת את הרוח שלנו. האדם רציני וחמור-סבר תוך מאמצים לשמר את הישן, בו בזמן שהעבודה עם הרוח המרחפת על פני המים צריכה להיעשות בקלילות, בעדינות ובחיוכים. כל הלוקח את עצמו ברצינות יתר מיד מתנגד לאופי של אנרגיית הרוח.

חושך על פני תהום

כאשר מודעות האדם אינה מפותחת דייה הרי שיש בפנינו סכנות רבות. התוהו ובוהו שולט. המפתח של הגישה אל הסודות נמצא אצל השכינה בחושך המוחלט. סודות היקום נמצאים בידה. היא חייבת לשמור על הסוד בכדי שלא כל דיכפין אשר טרם למד את משמעויות הידע, יוכל לגעת. מזה מבינים שהחושך היה קיים טרום בריאה. עוד לפני תחילת הבריאה רוח אלוהים התהלכה בחושך המלא. לכן האלוהים אומר השכם והערב: 'השכל וידוע אותי' – ידיעת האל היא עיקרון ראשון: 'כה אמר יהוה אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו, אל יתהלל עשיר בעושרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאום יהוה.' (ירמיהו ט' 22).

חוה אמנו הייתה מחוברת היטב אל הרוח. היא ידעה טוב ורע. היא הייתה הרבה יותר מפותחת מהאדם. היא לא נוצרה מעפר. היא הייתה קיימת בתור חלק ברוח אלוהים, בתור ה'עזר כנגדו'. הוא הרי היה גולם עשוי מעפר. ברור שאומן בקנה-המידה של האל האינסופי יודע לבצע עבודה כל כך משוכללת ולברוא ואף להפיח באפו את נשמת החיים. אך בכדי להיות יצוק בצלם ובדמות חייב האדם לרכוש התנסויות רבות ולאגור ניסיון חיים רב.

חוה הייתה האומנת. היא אכלה תפוחים מעץ הדעת טוב ורע עד כמה שליבה חפץ. אלוהים לא אמר לה שלא לאכול מהעץ. רק אדם צווה על אי אכילה. והוא לא עמד בפיתוי כי היה גולם בתחילת דרכו הלימודית. וכאשר אלוהים שם לב לכך שהוא אכל מהעץ, 'ויקרא יהוה אלהים אל האדם ויאמר לו אייכה'. מדוע הוא לא קרא אל חוה? כי לה היה מותר לאכול מהעץ.

ולאדם עשה גן בעדן בכדי שיוכל לעבוד, ללמוד ולהתפתח. חוה הייתה רוח חופשייה. היא יכלה להיות בכל מקום בגן או מחוצה לו. נכון שאלוהים כעס גם על חוה שנתנה לאדם מפרי העץ. היא פשוט מאסה בלהיות אומנת לגולם. היא דחפה אותו אל ההתנסויות הקשות מחוץ לגן עדן, היכן שהקונפליקט שולט בכול. והרי אלוהים היודע כל לא עצר את חוה טרם נתנה את התפוח לאדם. מה הטעם לכך? הדבר פשוט, הסיבה לכך היא שההתנסות הקשה מחוץ לגן עדן תוביל את האדם אל הידע, כך שיוכל לבחור בחירה נכונה בין ברכה לקללה באחרית הימים. וחוה קוללה בקללה הקשה ביותר האפשרית לרוח חופשייה: 'אל אישך תשוקתך והוא יימשול בך'. בכך ניתנה רשות לאימפריה לשעבד, פה החלה התקופה הפטריארכאלית הקשה שהולידה אלפי שנים של מלחמות וסבל לאנושות כולה.

'חושך על פני תהום': מדובר באנרגיה ארכיטיפית טרום בראשית, 'הנגטיב הקדוש'. הלילה שהוא הבית שרוח אלוהים שוכנת בו (שכינה), הכוהנת הגדולה. המקום בו האל האינסופי שומר את סודותיו.

'ורוח אלוהים מרחפת על פני המים': הרוח היא כעין מכסה לתהום, פרגוד השכחה המפריד בין המודע לבין הלא-מודע.

תהום: הסכנות האורבות לאדם הפוסע בדרך לימודי הרוחניות (כמו בניית קארמה), אכילת 'לחם ביזיון' ללא מתן תמורה, האהבה לעצמי בלבד, הפרת חוקיות הבריאה (האהבה, sharing). גם מבחינה פיזית יש הבדל גדול בין אדם לבין חוה. הוא קרוץ מעפר והיא מצלע, כלומר ההבדל גדול בין החומרים מהם נוצרו.

'ויאמר: זאת הפעם בשר מבשרי': קודם לכן הוא לא היה מסוגל היה להבחין בה. היא הייתה רוח אורחת, היא הייתה צריכה להיות האומנת שלו, אך כנראה שלא הייתה לה סבלנות מספקת כלפי הגולם וכך דחפה אותו להתנסויות והתפתחות מהירה מדי, מוקדם מדי.

האנרגיה הארכיטיפית ממנה קורצה חוה הינה: הנגטיב, הלילה, החושך, הפרגוד, הרחם, הנפש, נשמה, אינטואיציה, טלפתיה, ראיית הסתר, כוחות ריפוי והילינג. לכן היא יודעת את צפונות החיים. חשוב כיום לנשים לדעת: מה מקורן ומהיכן הן באות. רובם של תלמידי-הרוח כיום הן נשים.

האלוהות הפטריארכאלית והכוהנים ניטרלו את האישה במשך דורות רבים. כי פחדו מהן ומהידע המולד שלהן. הפכו אותן למכשפות מסוכנות במקום לנצל באופן חיובי את כישרונותיהן: חלוקה נכונה של המשאבים, שוויון, אהבה ללא תנאי, אכפתיות, חום, הקשבה, הקרבה למען הגבר והילדים וידיעת הנסתר.

השלטון הפטריארכאלי פתח במלחמות אינספור והן יצאו מדעתן מפחד אובדן חיי הבנים והבעל. עם חלוף הזמן, הנשים היו נתונות בלחצים ופחד ולכן איבדו את יכולותיהן המאגיות תוך כדי חלוף הדורות. אך במאה האחרונה החלו הנשים לזכור שוב את מהותן הטבעית. הן התחילו ללכת לבתי-ספר ולאקדמיה, ללמוד מיסטיקה וקבלה. הגבר מביא צייד, כסף ומגן על הטריטוריה. האישה בעלת הבית, שר האוצר, אחראית לחלוקה נכונה, חיסכון, בריאות הילדים והגבר. היא מטפחת חיי חברה, יועצת נאמנה.

היא יודעת לתחום גבולות ותחומים.

האישה של ימינו היא הנגזרת מהשכינה.

שרה, רבקה, רחל, תמר, רות המואביה, המלכה אסתר וכן הלאה, כולן ידעו מראשית אחרית. האישה כמו הכוהנת הגדולה הינה בעלת-הבית של האנרגיה. מאחר והיא שייכת לקוטב המושך, היא מגנטית וזקוקה לכיסוי והגנה מצד הגבר שלצידה. היא יודעת להניב פירות, אך קוטף מי שיודע להגן עליה נגד הרוח, הגשם והברד. העיקרון הנשי מקודש ולא ניתן לפזר אותו חופשי. ברוב המקרים הגבר ביזה אותה והפשיט אותה לעיני כול.

השכינה קיבלה את אנרגיית ומשמעות הקוטב השלילי (החשכה) ביקום בגלל יכולתה לתחזק ולשמר את הסודות העמוקים ביותר של הבורא בחביון האפלה. הבורא מאמין בה כי היא שומרת עליו ועל אוצרותיו הרוחניים, עזר כנגדו.

14.7.09

כאשר אמר אלוהים "יהי אור" הוא גילה דבר מתוך אוצרותיו השמורים היטב בידי מקור-החיים, שהיא רוח אלוהים המרחפת על פני המים. לכן האור אשר הופיע אכן אפשר לאדם לראות את מעשה ידיו. נכון שכול הקיים שמור היטב בידיה, בחשכה, אך כאשר אותו בורא מוצא לנכון לגלות לברואיו את אורותיו, כי אז הדבר מופיע בדיוק כפי שכתוב בספר בראשית. החושך היה טרם בריאה, ואת האורות הוא מימש מתוך החשכה. ואז אנו יכולים להבין את דרכי פעולתו בבריאה: הקוטביות הקיימת בכול, והיא הדרך לפעולה לצורך התפתחות בסולם האבולוציה. חיובי ושלילי זורמים בכול ואפילו בחלקיק או באטום וזה החשמל. השדה מכיל חשמל בכל צורה שהיא. 

אהבה וזוגיות

באחרית הימים נדע כולנו את משמעות הקוטביות – שתי הפנים באלוהות. בנוכחות השכינה בין האנרגיה הגברית והנשית יחול שלום. אז ישררו אהבה ושלום בין הגבר לאשתו והתחברות בין הדוכרא והנוקבא, האנרגיה הגברית והאנרגיה הנשית. השכינה חוזרת מהגלות והאישה תזכה שוב לביטוי האמיתי שלה, משוחררת מהכלא הפטריארכאלי ומתחברת שוב עם האנרגיה הבסיסית שלה: רוח אלוהים.

הקוטביות באינטליגנציה נגזרת ישירות מתוך הארכיטיפ הקוסמי של הפלוס והמינוס, אבא ואימא, חוק השניים, האהבה.

אדם- ויאמר אלוהים (לשכינה אשתו): נעשה אדם בצלמנו כדמותנו... ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו. זכר ונקבה ברא אותם (בראשית א' 26-27).

וייצר יהוה אלוהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה.

חוה- חוה נבראה בצלם רוח אלוהים, השכינה, הכוהנת הגדולה השומרת בחושך את סודות עץ-החיים. היא מלכת הלא-מודע. והרי ידוע שהאדם מודע מפנים בקושי 5-6% מהפוטנציאל הרוחני שלו, כאשר הלא-מודע נמצא בפוטנציאל של כ-95% מיכולתו הרוחנית, אשר משם קורצה חוה, מהלא-מודע ולא מעפר כמו האדם. חוה נבראה בצלם רוח אלוהים.

'ויבן אלוהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאישה ויביאה אל האדם ויאמר האדם זאת הפעם עצמם מעצמי ובשר מבשרי, לזאת יקרא אישה כי מאיש לוקחה זאת' (בראשית ב' 23).

 

ויהי ערב ויהי בוקר

מדוע ערב מופיע לפני בוקר?

כל היקום פועל ועובד לפי אוקטאבות. בבוקר מתחילה אוקטאבה ובערב מסתכמת אוקטאבה, ולכן יש צורך להדגיש גמר אוקטאבה בתור התחלה של אוקטאבה חדשה, שהינה המשך ההתפתחות והצמיחה מיום ליום במשך חיים שלמים. וכמו כן תקופת חיים אחת מסכמת אוקטאבה מבחינת חיי אדם אשר בדרך הגלגולים רוכש אוקטאבת חיים נוספת עם היוולדו מחדש. וכאשר מבחינה רוחנית ערב מותו של האדם הינו הסיכום של התפתחות האדם בגלגולו שהיה. הערב או המוות מביא בעקבותיו חיים חדשים, כאשר האדם נולד וזהו הבוקר של החיים החדשים שהוא מקבל לצורך המשך האבולוציה. מזה נקל להבין מדוע יש צורך להדגיש דווקא את הערב כמועד ההישגים של אותה אוקטאבה שממנה מתחיל הבוקר של האוקטאבה הבאה.

'ערב' שווה גמר האוקטאבה הנלמדת לפני בוא ההופעה המחודשת בבוקר לתוך עולם ההתנסויות. זוהי סגירת חשבון וסקירה של היום שעבר.

גם ברמות הגבוהות ביותר באלוהות קיימים מחזורים של התפתחות הפועלים גם כן לפי חוק האוקטאבה. וכפי שכתוב בתורה, בערוב הימים, או באחרית הימים, כלומר בגמר האוקטאבה הישנה או גמר לימודי המודעות של אותו מחזור, מופיע עידן חדש. ולפי דברי הנביא, תורה חדשה מופיעה, וזה הבוקר של האוקטאבה הבא והמעבר לממד גבוה יותר של 'לדעת את האלוהים.' כפי שאמר הנביא ירמיה: לא ילמדו יותר איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את יהוה כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאום יהוה כי אסלח לעוונם ולחטאתם לא אזכור עוד (ירמיהו ל,א 34).

המושג 'ערב' מחובר גם למשמעות של 'רעב' באחרית הימים, כשמדובר ברעב לידע, לדעת את אלוהים. אלו הן גם אותיות המילה 'בער', איש בער לא ידע ולא יבין זאת, אומר הנביא. אברהם העברי עבר את הגבול אל מעבר, אל הידע. אל האמת. אבי העם העברי אשר מתפקידו להעביר את כל הגויים אל הידע. ומה האלוהים הזה מבקש שנדע באחרית הימים אם לא להכיר את פניו? ואם בצלם אלוהים ובדמות אלוהים ברא את האדם, זכר ונקבה ברא אותם, הרי שמתוך אמירה זאת אפשר להבין בקלות שיש לו בת-זוג שהיא רוח אלוהים המרחפת על פני המים. כלומר בת-הזוג הזאת שהיא הממונה על שמירת סודותיו בחושך הינה השכינה. והוא אומר זאת כל כך במפורש: ולא תטמאו את הארץ אשר אתם יושבים בה, אשר אני שוכן בתוכה כי אני יהוה שוכן בתוך בני ישראל.

'כבוד יהוה מילא את המשכן '(שמות מ').

'ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם' (...)

'ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם. והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלוהים ואתם תהיו לי לעם' (ויקרא כ"ו-11).

 'והזרתם את בני ישראל מטומאתם ולא ימותו בטומאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם' (ט"ו – 31).

 

ויאמר אלוהים: יהי אור– אור של מודעות. האור של 'שני לוחות העדות' או התורה הראשונה שמשה הביא ושבר אותה לרגלי ההר, בגלל שהעם חטא ורקד סביב העגל. שני לוחות העדות הם לימוד הקוטביות או הקונפליקט בדרך שבה משה למד זאת: פנים אל פנים עם הבורא. או שמדובר בלימוד בדרך השנייה של לוחות הברית, התורה השנייה שמשה הביא. וזוהי דרך ההתנסויות הקשות, כלומר ניתן להבין שאפשר להביא את האור או את המודעות בשתי הצורות הנ"ל. הלימוד פנים אל פנים עם מלאכי אלוהים או השריפה בתנור הלוהט של הגלגולים, או הקלקול והתיקון תוך לימוד בסבל ובקונפליקט של ההתנסויות הקשות.

 

נקל להבין שאילו היינו מצליחים לקבל את 'לוחות-העדות', כל שהותנו במדבר הייתה מתפתחת באופן שונה. ללמוד תורה בעזרת מלאכי עליון, זה לאפשר לדעת את סיבת היותנו 'עם ישראל כאור לגויים', דבר שמאפשר לכל עמי העולם לדעת את האמת על המתרחש בכדור-הארץ בתקופת אחרית הימים. אילו היינו לומדים בעזרת מורים מהיקום, היינו מיטיבים לדעת מהר יותר ובזמן קצר יותר, את הגלקסיה שביל-החלב. כי אז לא היינו כל כך מפוחדים מהמתרחש כיום: רעידות אדמה, צונאמי, מוטציות של חי, צומח, וירוסים וחיידק אלים. ללמוד בעזרת 'יד אלוהים' והלוחות הכתובים 'משני עבריהם, מעשה יד אלוהים' אשר מובילים אל החרות, זה דבר אחר לגמרי.

בגלל קוצר-הרוח, קוצר האמונה והעבד הנרצע שבתוכנו, בחרנו דווקא בדרך האימפריה של שפיכות הדמים, ההשתלטות על עמים אחרים, בזיון המובס והחרב האוכלת תמיד.